







































































©
ביום השבת האתר במנוחה
רועי קן-תור
עיצוב ובנית גינות
בס"ד
מומלץ לצפיה ע"ג מסך גדול



לָכֵן בְּעֵת חָמְדָה אֲדָמָה
פְּנֵי שַׁחַק
רָקְמָה עֲלֵי בַדֵּי עֲרוּגוֹת כְּכוֹכָבָיו
ומה בקשה לה אדמה אלא להתקרב, להדבק ולהדמות לשמים
וכך בפיוט הנפלא של ר' שלמה אבן-גבירול החורז בעט ברקי סתיו
כָּתַב סְתָיו בִּדְיוֹ מְטָרָיו וּבִרְבִיבָיו
וּבְעֵט בְּרָקָיו הַמְּאִירִים וְכַף עָבָיו
מִכְתָּב עֲלֵי גַן מִתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן
לֹא נִתְכְּנוּ כָהֵם לְחֹשֵב בְּמַחְשָׁבָיו
לָכֵן בְּעֵת חָמְדָה אֲדָמָה פְּנֵי שַׁחַק
רָקְמָה עֲלֵי בַדֵּי עֲרוּגוֹת כְּכוֹכָבָיו









דומה כי הצבע הכחול, נעלם לו בין צבעי פרחי ישראל. אכן, יחסית למרבדי הצהוב, הורוד והלבן הצובעים את ארצנו, מספר המינים כחולי הפרחים הוא זעיר. זאת ועוד, שגם טבעו של הכחול, להיות צנוע ונעלם מן העין. אולם הביטו בטבע סביב- החסרים בו הכחול והתכלת? ודאי שלא
-כי הנה ברקע, רקוע הרקיע בחלוף מטריו
.רקמות תכלת ושקיעת ארגמן
-ונשיאים צחורים נושאים מכתב
.עֲלי נבל, עֲלי כינור ועֲלי גן
-והנה בהשתקפות אגם וים במראות מַחְשָׁבָיו
,זורמים עֲרוּגוֹת ערוגות כחול עין-עב
-בין גלי שדה-הלבן ושיבוליו
.רקומים כפתורי-אור, כְּכוֹכָבָיו
ועל-כן, אולי, כך הם פני הדברים- כל צבע נותן את מנת חלקו בבריאה. ולנו נותר, לתור, לחפש ולעמוד משתאים, אל מול פרחיה הכחולים של ארץ-ישראל. וזאת נעשה היום. נצא לטייל ברחבי ארצנו, נבקר בשמורות, בגנים ובמשתלות, ונאסוף אל סלינו צמחים כחולים, לבנים ואת חברי משפחתם. ואמנם, ראשונים לחפש, יהיו צמחי ישראל. הרי מה יותר ראוי ונחמד וגם נעים למראה, מכיכר עירונית סואנת, המכוסה כתמי תורמוס, דרדר ולשון-פר כחולים, הקוראים לעינינו מבין מרבדי קחוון ושפרירה מלבינים. וכעת נוסיף גם ענני מורן והדס, ואנא, עיזבו את הזית המפונפן לצמוח לנפשו... כך נוכל להביא מזמרת הארץ, אל תושבי הפקק




...כעת בואו ונוסיף טיפה... כחולה לים הלבן
?טיפה בים...
...כן. אחת קטנה
?... טיפה בים...? תכסיף
.נכון
? ושלוש טיפות?... מה אז
.....יאפירו
?ומלא חפניים טיפות
.יתכילו
?וקרן שמש זהובה
! תרקיז
...נפלא
כעת הביטו... אילו פנינים יקרות שלינו ממעמקי צבע, עבור מחרוזת החג
אך לא רק תושבים, אלא גם מתאזרחים עמנו. ואף הם נפלאים ומפליאים. ולא נוותר על עליהם ופרחיהם. ומדוע? כי אמנם אפשר לעצב רק עם צמחים מקומיים, וזה באמת יפה. אך כדי לשמור על תבנית הצבע, הלא-פשוטה, של כחול ולבן, אותה נבקש למשך כל השנה, אולי נוסיף גם צמחי תרבות. מה גם, שלא כל עין למדה עדיין להוקיר את מראות הקיץ והסתיו בארץ. אנחנו רוצים צבע. וחזק. והרבה. ...אם אפשר
כי הגן- בנוי ראשית משלד יציב וקבוע, הנושא על גבו את כל הצבעים המתחלפים בין העונות. שלד זה מורכב בעיקר מצמחים רב-שנתיים בעלי עלווה צבעונית, השומרים על תבנית הצבע של הגן כל השנה. על עלים לבנים שמענו, אך עלים כחולים? נכון, זה לא כחול. אך הערער, הליימוס וגם הסביון- תכלכל. ומה הם צבעי הסתיו של הצלף הקוצני? וצבעי אחיו המצרי הזורם למרגלות מדבר? והאם החרחבינה אינה מכחילה? וכל כסופי הכנף? – לבן-עלה שיחני 'לבן', מלוח קפח, סביון מלבין, געדה מצויה ומאירית צוריתית למשל. גם להם מקום בתבנית




אנסה אם-כן היום, להביא ממיטב מרכולתם של שדות הארץ ומדפי משתלותיה, אל הנייר המצפה להצבע. נחלק את פחיות הצבע, ראשית לפי גוון, ולאחר מכן לפי גודלן. אף את ערוגת הנייר אחלק- לשלוש קומות של גובה. אין זה אומר בהכרח שהן חייבות להיות אחת מאחורי השניה, שכן את נוף השיחים שבקומה השניה, ניתן להרים ולהשתמש באדמה שתחתיהם לצבע ע"י העונתיים. אמנם לא חילקתי את הצמחים לפי משך חייהם, שכן תבנית הצבע מיועדת גם לערוגות עונתיות וגם לגן שלם או חלקו. באופן כללי, כחולי א"י הם ברובם עונתיים ובין התרבותיים המצב הוא הפוך. ענין חשוב נוסף הוא ההתאמה הגאוגרפית של כל צמח- לאדמה ולאקלים המקומי. יופיעו צמחים שיסבלו במישור החוף, אך ישגשגו בהר ולהיפך. אך דומה, שבכל הנוגע לעונתיים כחולים לחורף-אביב, לא עשויות להיות בעיות. רק פיסת אדמה עם שמש וקצת גשם
קומת הקרקע בה נשתול בעיקר עונתיים נותני צבע, אך גם עשבוניים רב-שנתיים וגאופיטים רבים. קומה זו צריכה להיות מלאה בצמחיה, שאם לא כן, יהיו אלו חלקים לא צבועים בציור. וחבל
קומת הביניים מהווה את השלד המרכזי של הגן ומתאפיינת בעיקר בשיחיה עשירה בצבע- עלה ופרח. כמו-כן, עשבוניים ר"ש גבוהים וצמחים מטפסים. קומה זו היא גם המשפיעה ביותר על המתבונן על הגן במבט כללי ומהיר
קומת הגג לה השמים הם הגבול, ובה עצי הגן והשיחים הגבוהים. גם כאן, לצבע, ובעיקר לזה של הפריחה, תפקיד חשוב- הן על העץ והן "לכלוכו" על האדמה (סיגלון, מכנף וחבריהם הצובעים את העיר). אמנם אין עצים הפורחים בכחול בארץ, ולכן נפנה אל הלבנים, האפורים ובמיוחד אל הרקיע ממעל, העוטף רקמת תכלת, את התמונה

סגולה להצלחה
אך בואו נעצור לרגע, ונעשה סדר בצבעים. בוודאי פגשתם בעבר צמח פלוני במדריך לצמחי א"י או בקטלוג צמחי תרבות, אשר צבע פרחיו הוגדר ככחול. והנה בשטח, הוא סגול בכלל. וכשצילמתם אותו, מהו הצבע שהופיע על המסך? וכשבאמת רציתם להגיע לשורש צבע האיסטיס, והעמדתם את כל הכחולים יחדיו- איזהו כחול ומי הסגול? והאם טיפות של פיגמנט אדום נזלו פנימה? או לבן? או שזו ההצללה החלקית? ומה זה משנה בכלל

וכחול אינדיגו וכחול אביב מעורק? כן, זה לא קל
/

ומה עושים עם לפופית כחולה שצבעה משתנה במהלך היום
/

יעיד העדעד, הקנרי, ה"כחול", שלא מצליח להסתגל בערוגת הכחולים
/
אם גינתנו צבועה היתה באדום וכחול, אולי באמת נקודות המפגש ביניהם, היו רכות ונעימות לעין. אך בגינתנו אדום אין. כחולים ולבנים. קרירים קצת. כאלו שמעדיפים להתכרבל בשמיכת הפוך של הדרדר המכסיף בתוך השמש החורפית של הדגנים המזהיבים. וכמו רבע הטון החסר בלחן. כמו כף המלח המיותרת במרק. כך גם חשיבות הגוון בציור. ועל-כן, שתלנים יקרים- פטוניה 'כחול'- צבע סגול כהה לה. וזו ה'תכלת'- סגול-לילך בהיר. וכך גם האגפנתוס, האזוביון המשונן והחבלבל המאוריטני. ומכם, מוריי היקרים, מגדירי המגדירים ומחדשי השמות- בקשה קטנה בשם הדרדר, הכלנית והעדעד הכחולים- מבקשים הם שתדונו גם בסיסטמטיקה של גווניהם. ה"כחול אמיתי" בקטלוג מלצר, זו הגדרה שמתחילה להתחמם. והאם זה הכל בעין המתבונן



כיול מסך אורגני
וראשית, נכייל את המסך כראוי
.נתחיל ונגדיר מהו כחול האמצע. ולבן. ואת שביניהם
וגם, כמה אדום אפשר להוסיף לכחול, לפני שהוא נודד לארצות סגולות ורחוקות



רב-שנתית זני פסיפיק X דורבנית



לשון-פר סמורה

צאו לגינה
צאו לשדה
חפשו נקודות כחולות
וכעת בחרו צמח, מאלו המופיעים למטה
קרבו את המסך שמולכם אל הפרח
סנכרנו את הגוונים בהתאם לטבע
.עכשיו
העין מכוונת
בהצלחה
?אם-כן, מי היא המרוה הכחולה שלכם? ומהו הגוון שלה
?אינדיגו? רויאל? פטרול
?ומה עם תכולי הכנף




















ואמנם, ענין חשוב נוסף הוא הרקע. שימו לב לצבע פרחי האזוביון, כיצד הוא משתנה ביחס לצבע הרקע
