דומה כי הצבע הכחול, נעלם לו בין צבעי פרחי ישראל. אכן, יחסית למרבדי הצהוב, הורוד והלבן הצובעים את ארצנו, מספר המינים כחולי הפרחים הוא זעיר. זאת ועוד, שגם טבעו של הכחול, להיות צנוע ונעלם מן העין. אולם הביטו בטבע סביב- החסרים בו הכחול והתכלת? ודאי שלא

ועל-כן, אולי, כך הם פני הדברים- כל צבע נותן את מנת חלקו בבריאה. ולנו נותר, לתור, לחפש ולעמוד משתאים, אל מול פרחיה הכחולים של ארץ-ישראל. וזאת נעשה היום. נצא לטייל ברחבי ארצנו, נבקר בשמורות, בגנים ובמשתלות, ונאסוף אל סלינו צמחים כחולים, לבנים ואת חברי משפחתם. ואמנם, ראשונים לחפש, יהיו צמחי ישראל. הרי מה יותר ראוי ונחמד וגם נעים למראה, מכיכר עירונית סואנת, המכוסה כתמי תורמוס, דרדר ולשון-פר כחולים, הקוראים לעינינו מבין מרבדי קחוון ושפרירה מלבינים. וכעת נוסיף גם ענני מורן והדס, ואנא, עיזבו את הזית המפונפן לצמוח לנפשו...  כך נוכל להביא מזמרת הארץ, אל תושבי הפקק

​

כעת, משערכנו כיול למסך, נוכל להתחיל לעבוד. אמנם, כאמור, בעיצוב גן יש לפתוח בעלים, אך במקרה שלנו, מכיוון שאין עלים כחולים, חשיבות הפריחה היא הראשונה במעלה. נפתח עם פרחי הבר של ארצנו, אשר מעבר לחיבור הרעיוני, הם גם חסכניים במים ויוצרים ספיח משנה לשנה. חסכון בעלויות. כאמור, רובם חד-שנתיים (למעט הגאופיטים). טרם נוכל למצוא את שפע צמחי הבר במשתלות, אך מעט (מדי) יש. (הנושא בטיפול בדרגים הגבוהים ביותר). ובכל מקרה, תמיד מחייה לאסוף זרעי בר ולהנביטם. היש הבדל במשתלה בין מגש לובליות לבין מגש אלקנת הצבעים פורחת? ולכם הרשויות המקומיות, אמצו את שיטת הגנים הבוטניים, ותנו למתנדבים, וגם סבים כנכדים, לאסוף זרעים, ולהפריחם בהנף-יד, את ערוגות העיר. ודמיינו את הקשר שיווצר עם השנים, בין כל ילד זורע, למקום הולדתו.

לקומת הקרקע מוטב להזמין מראש תרמיל מלא בתרמילי תורמוס ההרים. מרבדי הכחול הנשטפים בגשמי התורמוס הם מן היפים שבמראות ארצנו. וכה פשוט לצייר עוד שדות רבים כאלו בכל כביש וכיכר. ועוד רבים יבואו איתם ובמיוחד ממשפחת הזיפניים- ברקע, למרגלות השיחים, נשתול לשון-פר סמורה גבוהה ופיסולית. ולידה בר-עכנאי שיחני ונפלא, אלקנה סמורה (עצמו עין ורודה) וכמובן אלקנת הצבעים. ואיתה על האדמה, ישחקו ברוניקה סורית ומרגנית השדה עם זכרונותינו, בינות לאיריס הסרגל, יקינתון מזרחי וכדנים זנוחים. יבואו גם דונגית א"י בחפיה שאין כחול הדומה להם ודרדר כחול (כמעט) איתה. ובין כל אלה, ינצנצו להם כוכבי החרחבינה המכחילה באמת והקיפודנים הזקופים. נציג בודד בקומת השיחים הוא שיח-אברהם מצוי, שישמור על הצבע בקיץ. וגלוי נאות- אני שותל במתכוון יהודי-נודד כחול-פרחים בגינותיי. אתם מכירים אולי כחול קייצי נמוך ואמין נוסף

​

הבסיס, כאמור למעלה, לשלד הגן, הם צבעי עליו. בין צמחי התרבות, המגוון הקיים היום במשתלות, הוא פשוט נפלא- ארץ-ישראל מקבלת את צמחי העולם- באדמה דשנה ושמש מלטפת. אולם בין צמחי הבר, המצב הוא שונה. למעט כסופי-כנף רבים (חם כאן), כמה צבעי שלכת חמים וכמובן דגני הזהב של הקיץ, ארצנו ירוקת-עלים למדי. מבין כל אלו, בררתי מספר צמחים שיתאימו לגינתנו עלים כחולים? טוב, זה ודאי נשמע דמיוני, אך כל קשת הגוונים האפורה - תכולה, ודאי תתאים לגן. עלים לבנים? תמיד נייטרלי ונעים. כמה נגיעות זהובות ואנחנו מסודרים. ומה עם כל העלים הירוקים שבגן? ראשית, האם אנו בכלל שמים-לב לצבע הירוק? ושנית, במקרה של תבנית צבע זו, הוא בהחלט משתלב נפלא. הרי הגן הוא בעל אופי קריר למדי, ואף אם נוסיף לכחולים, פרחי צהוב וזהב, נקבל ירוק, כך שזה בסדר (נושא הצבע הירוק נידון בכתבה "בצבע תלדו גנים". נשאלת שם השאלה האם בגן הבנוי מצבעי בורדו, ורוד ולבן, יכול גם ירוק להשתלב?). בבחירת עלים לגן הכחול, יש לשים-לב לצבע הפריחה כמובן, אחרת יכול קדד אחד, נאה ומקסים, להיות כתם דובדבן על שמלת השבת

מאידך, גם צמחי תרבות כסופי-כנף, מצויים בשפע. צרובי שמש מכל העולם מצאו כאן בית חם. בקומת הגן התחתונה יטיילו דרדר מכסיף וגב' סנטולינה ננסית עם 'ניו לוק' והדיכונדרה הכסופה שלה. מרוה כסופה ומיני אזוביון ואזני-דב וגזניות אשונות (לבנות) יצאו במחול עם אזובית כרתית וכפניות. ולידן יתכילו, אוסקולריה ואותונית, וגם סביון, שישלח אצבעותיו לאחוז בידו המושטת מטה, של הפוליפודיום הבודד שבצל. וקיפודי בן-אפר ישחקו ברוח עם ליימוס החולות (שתלטן) ודוחן 'דואי בלו' (ספיח) בין ציצנית משורית ואגבות אמריקאיות מרהיבות. ותוסיפו לניגודיות הנפלאה הזו, בין הדגניים לאגבה, גם כמה ענפי ערער 'בלו קלאוד' מהורהרים החובקים צראוס 'ברייטלינג'

​

וכשנטפס מהם אל תכול שמים, פילודנדרון 'מון לייט' ישלח זרועותיו בצילו של דקל ביסמרקיה אצילה. ומשם ימשיכו אל חורשת האיקליפטוסים 'סילבר דולר', קרוס, פוליאנטמוס ו'בייבי בלו' הקטן והחביב (ובקשה מאנשי המשתלות- איקליפטוס גדול-פרי, כן, כמו זה ב"אילנות". הבו לנו בבקשה).  וכשיעלמו הפרחים הכחולים מה אז? הכנסו לגן הכחול שב"לוטוסלנד", קליפורניה, והקשיבו לפשטות התכולה שצועקת ברוגע

מי אם-כן איתנו בארגז הכלים תוצרת הארץ- מתוך כסופי קומת הקרקע נוכל לבחור בגעדה מצויה (סנטולינה נעימה), מיני בוצין, לוטוס מכסיף, לבנונית ימית, פרגה צהובה ועוד רבים (הפריחה הצהובה של כל האחרונים, מסתדרת כאן היטב). בקומה השניה: לענה שיחנית, מלוח קיפח, צלף מצרי (למדבר) ופסלי חוח יבשים. ומלמעלה- זית (לא מפונפן). תוסיפו להם חרחבינה מכחילה היכן שתרצו, מעט קריתמון ימי תכלכל, וגם (היכן שאפשר) את צפצפת הפרת המופלאה (על כל סייגיה), וארץ-ישראל תופיע מולכם במלוא עומק שלוותה

​

מתוך מטרה לשלב את צמחי א"י בגינון הפרטי והציבורי, נבנתה בגן הבוטני שבהר הצופים- גינת תצוגה. כאן, הדרך אל הלב היא דרך העין, ולכן בחרנו להציג את תכונותיהם העיצוביות של צמחי הבר וכיצד הם משתלבים ביניהם- צבעים, חומרים וצורות. לתת להם את אותו היחס להם זוכים שאר חברי גינה "תרבותיים". הגינה קטנטנה, 70מ"ר גודלה. עם-זאת, כל היופי של ארצנו, צריך היה להיכנס בה. וכאן טמון היה האתגר- במי לבחור? לאחר לבטים רבים, בחרתי לבחור בכולם, ע"י עיצוב גלריה בה מוצגות תערוכות מתחלפות. וכמו בגלריה, בה הקירות לבנים כרקע נייטרלי לתמונות המוצגות, כך גם בגינה- תבנית הצבעים עליה התבססתי מורכבת מלבן, אפור וזהב- צבעים בהירים, שייתנו רקע הולם וקבוע למוצג בתערוכה. והתערוכות- מתחלפות- בכל תקופה תעלה תערוכה העוסקת בפן אחר של צמחי א"י- צבעים, משפחות, אזור גאוגרפי, מראה מיוחד ועוד. צמחי התערוכה שתולים בכדי-חרס פשוטים, המפוזרים ברחבי הגלריה ומהווים כעין במה קטנה לכל צמח. התערוכה שתפתח ב"ה ביום-העיון השנתי (22.3), תקרא- "כחול אשר על שפת הי-ם" ותעסוק בפרחיה הכחולים של ארצנו. הוסיפו אליהם את הרקע הלבן של אדמת הגלריה ותקבלו "פני שחק". אתם מוזמנים