סוקולנטים

קופסת הצבעים

בשנים האחרונות, תופסים הצמחים הסוקולנטים מקום חשוב בין כלל צמחי הגן. האם זהו הרצון לחסוך במים? האם לאנשים יותר נוח לגדל צמחים, שאינם זקוקים כמעט לטיפול? או שאולי פשוט טרנד חולף? מה שבטוח, שבזכות יכולת ההישרדות הגבוהה שלהם, ממלאים היום את עולמנו האורבני, יותר ויותר נקודות ירוקות קטנות ומחיות- במשרד, במטבח, בחדר האמבט ואף ליד ההגה של נהג האוטובוס. מילים רבות נכתבו כבר על הסוקולנטים, אולם אבקש ברשותכם, להציג פן נוסף, שלהפתעתי, כמעט ואינו מטופל- הצבע.

כשאנו בוחרים צמח לגדל, ההיבט הראשון אותו נבחן בד"כ, הוא הפרח. כלומר, איזה צבע, אנחנו עומדים להוסיף לחיינו. ישנם צמחים, שיצבעו את ימינו במשך תקופה ארוכה, ואילו אחרים, יפרחו לעיתים רק יום אחד ואולי יומיים. וככל שמשך הפריחה קצר יותר, כך הציפיה וההתרגשות גדלים. ראו למשל כיצד אנו מתייחסים לגאופיטים (צמחי בצל ופקעת)- כל זמן הציפיה מתרכז לימים ספורים של פרח. יוצא כי חפצנו, הוא בעצם בצבע, שאם-לא-כן, היה די לנו בעלים הירוקים. ואמנם, את חשיבות העלווה הצבעונית לשמירת תבנית הצבע של הגן, הזכרתי רבות בעבר. היום, נתרכז בעלוות הסוקולנטים. קקטוסים בעלי קוצים, אף הם סוקולנטים, אך למעט מקרים בודדים, בחרתי להשאירם מחוץ לכתבה זו, שכן ע"פ רוב הם פשוט ירוקים. מעבר לזאת, צורתם, קצב גידולם, הטיפול בהם ואופיים הכללי אינו מתאים לערוגה זו וראוי ליחד להם מקום משלהם.

אחת הדרכים להוסיף צבע לגננו, היא ע"י שימוש בצמחים עונתיים, אשר יכולתם לספק מסה של צבע, בפרק זמן קצר, עולה על יכולתם של אחיהם הרב-שנתיים. וכאן אשאל- אם תוספת הצבע, על-גבי הקנוואס הירוק של הגן, היא זו שעומדת לנגד עינינו, אז מדוע לבחור בצבע מתכלה, אותו צריך לשתול מחדש כל חצי שנה? מדוע לא לבחור בצבע יציב ורב-שנתי? כאן נכנסים לתמונת הגן, הסוקולנטים.

לא-פעם, נמצא סוקולנט בגננו, אשר אינו נראה כלל כמו התמונה שבספר. לעיתים גם נעבור ליד שולחנות הסוקולנטים במשתלה ונראה אותם מסכנים ומוריקים מבושה. הפתרון פשוט- שמש. והרבה. בדומה לעם-ישראל, שבכדי להוציא ממנו את המיטב, יש לדחוק בו, כך גם הסוקולנטים. כדי להוציא מהם את מיטב צבעיהם, יש להביא אותם למצב של עקה- יובש או קור קיצוניים. מרבית הסוקולנטים יסתדרו עם ההשקיה הקבועה של הטפטפות בערוגה, אך לעיתים יראו מעט חיוורים. הפתרון הוא להרחיק מהם את הטפטפות, או לחבר ברז פלסטיק קטן ע"ג הצינור ולווסת את כמות המים שמגיעה אליהם. אם יש מדשאה בגינה, והסוקולנטים גדלים בחזית הערוגה הגובלת בה, ניתן לבטל את צינור הטפטוף ולתת לממטרות לעשות את העבודה. אפשרות נוספת היא שימוש באבני טוף שייטיבו את הניקוז, הן בכדים והן בשתילה בערוגה. בחורף, מנות הקור שהם יקבלו, ישפיעו לטובה על צבע עלוותם ומערכת ההשקיה גם כך סגורה.

ניתן לגלול את התמונות

מלבד הסתפקותם במעט מים, הסוקולנטים מגלים גם חוסן כלפי מזיקים ומחלות עלים. כמעט ולא נמצא בהם בעיות אלו. לעיתים, בעיצומו של קיץ לח ועם עודף של השקיה, תתכן מעט כנימה קמחית, בה אפשר לטפל בקלות. אף חסרון בקרינת שמש מספקת יעורר בעיה זו, אותה נפתור ע"י ההעתקה למקום שמשי יותר. האויב הגרוע ביותר של הסוקולנטים הוא ללא ספק הברד ולעיתים אף גשם כבד. אחרי מטח קצר, יראו העלים הבשרניים והחלקים כמו אחרי הפגזה. מי שמגדל את צמחיו בכלים, מוטב לו להעביר אותם בחורף, אל מתחת לגג או עץ סבוך (רק לא לשכוח את השמש). צמחים שנפגעו, יתאוששו במהרה באביב. את העלים הפגועים, המכערים את מראה הצמח, ניתן להסיר ולייחר בקלות, ועל-כך בהמשך הדברים.

שילוב סוקולנטים בגינה

נצא לטייל בין עלים בשרניים וצבעוניים, וראשית, נפגוש בשתי גינות קטנות, שזכיתי לבנות, המבוססות על המפגשים המרתקים בין צבעי עלוות הסוקולנטים (וגם כמה קקטוסים). הראשונה היא גינת גג בשרון המבוססת על שתילה בכדים, בה בעלת-הבית מחלקת את זמנה בין הארץ לחו"ל, ולכן היתה זקוקה לגינה שלא תדרוש כמעט תחזוקה. הגינה השניה היא מרפסת קטנה, בה בקשו בעליה, להפוך אוסף קקטוסים קטן, לגינה שלא תדרוש הרבה עבודה.

ניתן לגלול את התמונות

ישנם צמחים רבים בעלי עלווה צבעונית- עצים, שיחים ועשבוניים (אותם תוכלו לפגוש בדף עלי גן שבשמורה). אך אם מטרתנו היא יצירת גושי צבע מרהיבים, בחזית הערוגה, בכדים ובאדניות, הרי אין מתאימים מן הסוקולנטים לכך (במאמר מוסגר אציין, כי איני נגד שימוש בעונתיים, להפך, מגוון הצבעים שלהם הוא באמת חסר תחליף. אולם כפי שציינתי למעלה, הם בני חלוף). עבור כך, אספתי כאן מבחר סוקולנטים צבעוני-עלים, איתם נוכל להתחיל לצייר. שלא כמו במקומות אחרים, המחלקים את הצמחים מבחינה סיסטמתית, כאן אנחנו הולכים לצייר, ולכן החלוקה היא לפי צבעים וגוונים. לעיתים יחולו שינויים בצבע העלה מסביב לעונות השנה, או בהתאם לכמות השמש שהצמח מקבל. למרות זאת, השתדלתי להתאים כל צמח לקבוצת צבע, ע"פ מראהו הכללי במרבית ימות השנה. מפאת קוצר היריעה, לא התעכבתי על תנאי הגידול המיוחדים לכל צמח ולא על מוצאו, שכן כאמור, כאן, הצבע הוא העיקר. מה גם שלמעט מקרים חריגים, למרבית הסוקולנטים תנאי גידול דומים. מתוך הקלות בה ניתן להכליא בין מיני הסוקולנטים, נוצרו צמחים חדשים רבים, בעלי שמות זנים שונים. לא-פעם נמצא את אותו הצמח בשמות זנים שונים. השתדלתי להביא את השם המדויק ביותר או הנפוץ ביותר בשימוש בארץ.

ואם-כן, הרי לפניכם- קופסת הצבעים שלי:

תכלת

בחרתי לפתוח בצבע זה, מכיוון שנדיר למצוא אותו מופיע בטבע על-גבי האדמה. כנראה שהצייר האחראי למראה הטבע, השאיר את השמים, כנציגי התכלת, הכמעט בלעדיים (וידוע המאמר, שטוב לו לאדם שיביט אל השמים מדי יום). התכלת הוא צבע עדין ונייטרלי, היכול להשתלב עם כל צבע אחר בהרמוניה נהדרת. מעטים הם הצמחים שזכו לצבע זה, אך מבין אלו, דווקא לסוקולנטים ייצוג נכבד. התכול מכולם הוא סביון כחלחל (משפחת המורכבים), הנראה כמו אצבעות זקופות ומחודדות. אפשר לתת לו להשתרע על-פני האדמה וליצור גוש תכול מרשים או לתת לו להישפך מתוך כד. לצורית צפופה (משפחת הטבוריתיים) גוון תכול חזק ומרקם יפה ונעים למגע. פעמים רבות השתמשתי בה כדי ליצור נחלים ומפלים של "מים חסכוניים במים" (כפי שתראו בתמונות). כדי לחזק את אלמנט המים, היא נוטה להעלם מעט בקיץ, כמו בנחלי הארץ, ולשוב בחורף. טוב למקם אותה בהצללה חלקית ולדאוג לה לניקוז טוב- מומלץ להשתמש בטוף. אחד מן הסוקולנטים מהירי הצימוח, הוא מכלוא בין פכיפיטום לכפנית, הנקרא פכיפנית (טבוריתיים). צבעו בד"כ תכול, אך במצבי עקה נוכל לראותו מתהדר גם בעלים זהובים, אפורים וירקרקים. באביב מפזזים מסביבו פרחים צהובים בהירים רבים, המשתלבים יפה עם צבעו התכול. כפנית רניוני (טבוריתיים) מומלצת בשל השילוב המרהיב בין עליה התכולים הדקים לפרחים אדומים-ורדרדים המרחפים מעליה ככוכבים.

טורקיז

רבים ישאלו, מה בין תכלת לטורקיז- אם-כן, כאן נוספה טיפה של ירוק אל התערובת. אחד מן הצמחים מגווני המראה האהובים עלי, הוא ניצנית מדגסקרית (טבוריתיים). בקיץ, עליה צבועים טורקיז-אפרפר, בסתיו-חורף הם מקבלים גוון תכול ובאביב נוסף להם מראה ורדרד עם עמודי פריחה בסגול-ורדרד ופרחים כתומים. טורקיז אחר הוא קלייניה מבהיקה (מורכבים), אשר ניחן בתפרחות סביוניות (צינוריות בלבד) בצבע אדום-כתמתם זוהר, המעטרות אותו באביב. קלנדריניה גדולת-פרחים (רגלתיים) דומה במראה עלוותה לקלייניה, אולם פרחיה סגולים בוהקים ונישאים גבוה מעל גוש העלים לכדי כ-70 ס"מ. הקלנדריניה מתפתחת מהר ויש לדאוג לה לניקוז טוב, אחרת היא גם תירקב מהר. בארץ-ישראל באופן מפתיע, אין הרבה סוקולנטים. לאחר נדודי זרעיו ע"ג גלי הים-התיכון, הצליח קריתמון ימי, לעשות עליה ולהפוך לחלק חשוב מצמחיית חופי הארץ. הקריתמון, המשתייך בצורה יוצאת-דופן למשפחת הסוככיים, יוצר כריות עלים מחודדים שמהם עולים בקיץ עמודי פריחה סוככיים בצהוב-ירקרק בהיר. מתאים מאד לשתילה בקיר אבנים.

טורקיז חלבי

לקבוצה זו, ניקח טורקיז, נוסיף לו טיפה של צבע לבן ונערבב. נמצא איתנו כאן סוקולנט מן הגינות הוותיקות בארץ- צורית מורגן (טבוריתיים). צורית זו מתאפיינת במראה יוצא-דופן של צמות, הנשפכות כלפי מטה לכדי מטר ואף יותר, ועל-כן יש לשתול אותה בחרס גבוה, סלסלה תלויה או מעל סלע גדול. פריחתה מופיעה בקצות הצמות והיא אדמדמה וחבויה מעט. ניתן לשתול אותה גם בהצללה חלקית, אלא שאז היא תוריק. נציץ דלתוני (משפחת החיעדיים. נקרא בעבר אוסקולריה דלתונית), הוא סוקולנט נפלא היכול לגדול במגוון תנאי הארה ולשמור על צבעו. עם השנים הוא הופך לגוש צפוף של עלים בעלי צלעות ריבועיות מיוחדות ביותר. בדומה למיני נציץ אחרים, באביב מתכסה הצמח בפריחה ורודה צפופה. כפנית 'שונית כחולה' (טבוריתיים) הוא זן כפנית מיוחד, המומלץ בשל השילוב שנוצר בין ניצנים כתומים ופרחים צהובים בגוונים חמים על-רקע עליה הקרירים.

אפור - כסוף

אפתח באחד מן הסוקולנטים האהובים עלי- ניצנית לבידה (טבוריתיים). לניצנית אפורה זו שערות דקיקות המשוות לה מראה כסוף זוהר ונעים למגע. בקצוות העלים, מצויים כתמים חומים קטנים הנראים כאילו צוירו עם טוש ארטליין (מכאן שמה העממי- צמח הפנדה). היא אמנם מתפתחת לאט מאד, אך שווה את הסבלנות. ניצנית משוישת (טבוריתיים), מתנשאת לגובה של כחצי מטר ובעלת עלים גדולים המנוקדים בסגול. יופייה העיקרי הוא בפרחיה הלבנים והגדולים, אשר בהחלט יוצאי-דופן יחסית לסוג. אחות נוספת להן, אותה נמצא בגינות וותיקות של פעם, היא ניצנית דורית. ניצנית זו, מתאפיינת בגבעול צר וגבוה (כמטר וחצי) עליו צומחים בדורים (קומות) עלים גליליים המנוקדים בכתמים כהים. בחורף, כשכל הגינה רדומה, מתחילים להיפתח מראש הצמח, פרחים טבוריתיים גדולים באדום-כתמתם זוהר, הבנויים כסוכך ומאירים את הגינה האפרפרה. מקצות העלים, מתפתחות שושנות עלים קטנות של צמחים חדשים, אשר כעבור זמן נושרים לאדמה ומשרישים. תוך זמן קצר, מתמלאת כל האדמה תחת הצמח, בצמחים חדשים, אותם מוטב לדלל. עם השנים, מופע הסוככים האדומים הללו הולך וגדל ויוצר מראה חורפי מרהיב בגן. עוד ראויה לציון, היא כפנית גיביפלורה (טבוריתיים), היוצרת עם הזמן מרבד יפהפה של שושנות עלים אפורות. זהו אמנם צמח חסון שאפשר לסמוך עליו, אך דומה כי אין שני לו ברגישות לברד וגשם כבד. אין זה מחזה יפה לראותו אחרי הפגזה, אך הוא מתאושש מהר ומצמיח שושנות עלים חדשות שיחפו על אלו שנפגעו. העלים שנפגעו ונשרו לאדמה, ימהרו לפתח מבסיסם צמחים חדשים, וכך מהר למדי נקבל גוש צפוף של שושנות עלים.

לבן

הלבן הוא צבע נייטרלי, היכול להשתלב בכל תבנית של צבעים. נדיר למצוא צמחים אשר עלוותם לבנה לגמרי, ובד"כ נמצא את הלבן כגיוון ע"ג עלים ירוקים, ואף אז, פעמים רבות הוא יהיה בגוון צהבהב. מבין הסוקולנטים הלבנים, אפתח דווקא בקקטוס ממילריה עדינה (צבריים)- אמנם הוא ירוק, אך הוא מכוסה בקוצים לבנים קטנים וצפופים המשווים לו מראה לבן. עם השנים נוצרת מושבה של מגדלים קטנים ועגלגלים בעלי חן רב. קרסולה שקופה תת-מין מלול 'זעיר לבן-שוליים' (טבוריתיים)- שם ארוך לצמח זעיר, היוצר בשמש, כריות עלים לבנבנות בגובה של כ-5 ס"מ, אשר יכולות לשמש כהפרדה נייטרלית, כמעין פספרטו, בין סוקולנטים בעלי צבעים עזים. כדי ליצור רקע לבן בערוגת הסוקולנטים, אשתמש בחלבלוב חלבלובי תת-מין סמול 'מגוון' (חלבלוביים. שמו הקודם פדילאנתוס) לחלבלוב זה ענפים מעט מזוגזגים ועלים בעלי שוליים לבנים. המראה הלבן הכללי מתקבל דווקא מן הצד התחתון של העלים הצבוע לבן. לבלוב העלים ורוד ועל-כן לא יתאים לתבנית צבע חמה. יש לגדלו במקום מוצל יחסית ולדאוג לו לניקוז טוב, שכן בהשקיה מרובה יתקף בקמחון.

זהב

קבוצה קטנה וזהובה זו, אהובה עלי במיוחד. אין הרבה זהב בטבע- מעטים הם הפרחים הזהובים, ומעטים עוד יותר עלים זהובי-עד (עליהם תוכלו לקרוא בכתבה שהקדשתי לנושא- "תור הזהב" שבשמורה). אם הייתי צריך לבחור בסוקולנט האהוב עלי מכולם, אין-ספק שהייתי בוחר בצורית אדולף (טבוריתיים. צורית נוסבאומר בשמה הקודם). זהו אחד מן הסוקולנטים הוותיקים בארץ ואחד מן החסונים שבהם. הביטו בתמונות וראו את צבעיה הנפלאים. ואם תשאלו הכיצד היא נעלמה מעינכם בסיור במשתלה, התשובה פשוטה- מחסור בשמש הגורם לה להוריק מבושה. כדי להוציא את המיטב ממנה, חייבים לספק לה שעות רבות של שמש ומעט השקיה. השתמשו בה כתוחם לערוגה בצבעי אש, או בכדים, כדי להוסיף נגיעות של חום לגינה. חלבלוב טירוקלי 'סטיקס און פייר' (חלבלוביים), הוא חבר חדש יחסית בקהילת הסוקולנטים בארץ. אף הוא, כצורית, דורש שמש מלאה כדי להידלק ולהראות כמו מדורה בגובה של כ-120 ס"מ, בה מרצדים ענפים בצבעי אש. עיקר תפארתו היא בחורף ובאביב, בעוד שבקיץ הוא מחוויר מעט. אם אין לכם מספיק שמש בגינה, עדיף לוותר על שני צמחים אלו. זהוב נוסף הוא פרסקיה שיחנית 'ססגוני' (צבריים)- זהו צמח מטפס נשען, בעל קוצים חזקים ועלים בגווני זהב, שבתנאים טובים יכול לטפס לגובה של מספר מטרים. מומלץ לשתול אותו רחוק ממקומות ישיבה ומעבר, כדי להמנע מהיתקלות בקוצים. מי שמחפש זהב בקומות הגן העליונות, יגיע בסופו של דבר לפרסקיה (ואולי גם לגרווילאת ביילי), שכן אין לה תחליף.

אדום

אף זו קבוצה קטנה, שמבלעדי תנאי עקה מתאימים, תעלם מקופסת הצבעים. הבולטת והנפוצה בצבע זה, היא קרסולת הניבים 'קמפ פייר' (טבוריתיים. נקראת גם "ציפור האש") אשר אופי הצימוח שלה, יוצר מראה של מדורה אדומה קטנה, בגובה של כ-30 ס"מ. קל מאד להשריש אותה- מספיק להניח גבעול שסיים את פריחתו, ע"ג האדמה בעציץ ולהשקות. תוך זמן קצר יצאו שורשים מפרקי הגבעול, אז נוכל לחתוך אותו לחתיכות מושרשות ולשתול. צורית מאדימה (טבוריתיים), תוסיף מרקם גבשושי נאה לערוגת הסוקולנטים. בשל נמיכות קומתה (10-20 ס"מ), היא מהווה צמח מילוי מענין בין צמחים זקופים. שני סוקולנטים אלו, לא יאדימו ללא "התעללות" מכוונת מצדנו ומצד מזג-האויר. לא רבים הם הסוקולנטים של ארצנו. מתוכם אציין בקבוצה האדומה את הזערורית קטנת-פרי (טבוריתיים). זהו סוקולנט חד-שנתי זעיר הצומח בחורף, שבשל תכונתו להאדים בקור, הוא בולט לעין מבין כיסי אדמה שבסלעים. זהו אינו צמח מוגן, כך שניתן לקחת שתיל צעיר, לשתול בעציץ מפנק, כדי להוציא ממנו את מירב גודלו. בסיום פריחתו השופעת בלבן-ורוד, שימו את העציץ באזור ללא השקיה בגינה. הזרעים שיתפזרו, ינבטו בגשמים של השנה הבאה ויאדימו עליהם.

בורדו

מי שמחפש הרפתקאות בין צמחים בעלי עלוה אפורה-כסופה, ראוי לו לחפש אחר חלבלוב תלת-זויתי (חלבלוביים). חלבלוב פיסולי זה, המתנשא לכדי 1.5-3 מ', מעניק גבעולים החתוכים כמשולש בגוון בורדו ועלי חורף-אביב אדומים. המראה שלו כשהוא מגיח מתוך שיחים אפורים, נפלא. והתחזוקה כמובן, אפסית. סוקולנט נוסף אותו תוכלו לצרף לציור זה הוא ניצנית לוסי (טבוריתיים)- לניצנית זו שושנת עלים הנראים כדפים עגולים בספר פתוח. צבעם אמנם אפור, אך עם מנות קור חורפיות, הם הופכים בורדו יין ויוצרים ניגודיות מרהיבה. בחורף, עולה מתוך השושנת, עמוד פריחה כמטר גובהו, המכוסה אבקה לבנה, המשתלב יפה עם החלבלוב שלמעלה ועם עלים בורדו (ביצן למשל). באביב, העלים הרחבים שליוו את תחתית עמוד הפריחה, מתחילים להתייבש ולהצהיב, ובימים אלו נוצר מחזה נהדר המשלב כסוף, בורדו וזהב (ראו בתמונה). ע"ג עמוד הפריחה מתחילות להתפתח שושנות חדשות, אותן ניתן להסיר ולהשריש. שימו לב- ניצנית זו אהובה על חלזונות החורף הגדולים. ואם בשילובי כסוף-בורדו עסקינן, אשאל שאלה- סוקולנטים כסופי-תכולי עלים הרי לא חסר, והחיבור ביניהם לעיתים גורע מייחודם- כיצד אם-כן נפתור זאת? ע"י מרבד עלי בורדו נמוך וחינני בשם צורית מדומה 'וודו' (טבוריתיים). כדי למצות את כל הפיגמנט שלו, העניקו לו שמש מלאה ומעט מים.

חום

אחד מן הסוקולנטים הנבחרים בעיני לחיזוק תבנית הצבע של הגינה הוא נצחה. סוקולנטים רבים בנויים כשושנת-עלים, אלא שרובם צמודי-קרקע. לעומתם, גם לנצחה שושנות-עלים, אלא שהן ממוקמות בקצה גבעול קשיח וגבוה, המגיע לכדי כמטר ואף יותר. צורת צימוח זו, מקנה לנצחה מראה פיסולי של שיח "חסר-עלים", ש"פרחיו" פורחים כל השנה- בחורף מתפתחים "פרחים" גדולים חדשים, אשר עם התמעטות המים באדמה בימות הקיץ, הם מתכווצים ונותרים קטנים עד החורף הבא (ועוד לאלו תוסיפו תפרחות אמיתיות באביב). בקבוצת זו נמצא שתי נציגות- הראשונה- נצחה שיחית 'ארגמנית', אשר כדי להפיק ממנה פיגמנט חזק, נספק לה שעות שמש רבות ככל האפשר. אפשר אמנם לשייך אותה לקבוצת הבורדו, אלא שהשילוב בין בורדו-ארגמן לבין הירוק המצוי בה גם, מעניק לה מראה כללי חום. השניה- נצחה צוריתית, דומה לנצחות הגדולות במבנה, אלא שהיא קטנה מהן בהרבה ויוצרת עם השנים כדור צפוף בעל מרקם מיוחד. הצבע הבורדו מצוי בעורקים המצוירים בעדינות ע"ג עליה הירוקים וביחד יוצרים מראה חום. ציינתי למעלה את הצורית אדולף, כסוקולנט האהוב עלי, אולם יש אחד נוסף- ניצנית חלודה (טבוריתיים). הביטו בצבע העלים- היש עוד צמח כזה בטבע? זוהי ניצנית גבוהה, ההופכת עם השנים לשיח בגובה של כמטר וחצי, השולח מבטים חמים לכל עבר. רק לא לשכוח לספק לו שמש מלאה, אחרת כדאי לוותר. צמח נוסף בו אני מרבה להשתמש, הוא גרפצורית 'ורה היגינס' (טבוריתיים). למכלוא זה, בין גרפנית וצורית, צורת צימוח שרועה והוא נפלא למילוי שטחים בין צמחים כסופים גבוהים או כשהוא נשפך מתוך כלי גבוה. אף כאן השמש הכרחית. ניצנית לבידה 'חייל שוקולד' (טבוריתיים)- ראינו אותה בכסופים, ואילו כאן היא מופיעה בגרסה החומה שלה. נדמה שהיא צומחת אף לאט יותר מגרסת המקור, אך ראוי להתאזר בסבלנות עבור עלי השוקולד הקטיפתיים הללו.

שחור

שחור? כן, כן. לעיתים זה נראה מעט מוזר ולא שייך בגינה, אך למי שאוהב דרמות, זה הצמח בשבילו- נצחה 'שחורה' (טבוריתיים. 'שוורצקופף'). כמו הנצחה הארגמנית, שראינו למעלה, אך עם הרבה יותר נוכחות. על-אף כל הרעש, השחור הוא למעשה צבע נייטרלי, ולכן ה"פרחים" השחורים המעטרים את הנצחה, ישתלבו נפלא כמעט בכל תבנית צבע ויוסיפו ענין. נסו ליצור פינה בגינה בשחור ולבן. בלי ירוק. שתלו מספר נצחות שחורות ופזרו סביבן כסופי כנף דוגמת דרדר מכסיף, סביון מלבין וכמובן בגוניה פורחת-עד שחורת עלים ולבנת פרחים. כפנית 'הנסיך השחור' (טבוריתיים), היא שחרחורת נוספת אשר בדומה לאחיותיה, גדלה גם היא כשושנות-עלים צמודות קרקע. כדי להוסיף לדרמה, היא מעלה בחורף עמוד פריחה אדום בוהק.

​

ורוד

לא רבים הם ורודי העלה בטבע- הן בין "דקי העלים" והן בין הסוקולנטים. את קבוצה זו מובילה גרפנית (טבוריתיים) שהיא מכלוא גנני בין גרפטופלטום לכפנית. נוכל למצוא כאן מספר זנים ורודי עלים שיתאימו לערוגה זו, דוגמת 'ספיריט אוף 76', 'דאגלס הות'' ו'דבי'- המצוי יותר מביניהם. 'דבי' מתאפיין בשושנות עלים ורודות, בשמש מלאה, ובשתילה צפופה יוצר כיסוי קרקע נאה בין צמחים זקופים (עם עדיפות לבורדו). ישנם גם מספר זני כפנית (טבוריתיים) בעלי גוון ורדרד, בהן נוכל להשתמש, כמו 'ארלי וורייט' 'אפטר גלואו' ו'פנינה סגולה'. את שמות הזנים יהיה כנראה קשה למצוא במשתלות, ולכן יהיה פשוט יותר לחפש סוקולנטים ורודי-עלים. את שם הזן שרכשתם, תוכלו לחפש ברשת. וכמו האחרים, גם לאלו דרושים הרבה שמש ומעט מים. צורית מדומה 'תלת-גוני' (טבוריתיים), תיצור כרית עדינה ונעימה לעין של עלים מגוונים בורוד ולבן. כדי לשמור על הצבע, יש להוריד ענפים ירוקים שחזרו לצורה המקורית. מומלץ לגדל אותה במיכל עם ניקוז טוב בחצי שמש.

ירוק

כן. גם ירוק הוא צבע. והוא מצוי בכל פינה. על-כן, כדי ליצור תבנית צבע דומיננטית בגן, ראוי לקמץ בו עד כמה שאפשר (אלא אם הוא חלק מן התבנית). על נושא זה הרחבתי בכתבה "בצבע תלדו גנים" שבשמורה. אך אם בכל זאת תחפצו במעט ירוק בגינת הסוקולנטים, כדאי להשתמש באלו שיש להם עלים מיוחדים למראה או צורת צימוח מיוחדת. אגבה ויקטוריה רג'ינה (אספרגיים) היא אגבה קטנה יחסית, הגדלה כמו כדור קיפודי נפלא. אמנם לוקח לה שנים רבות לגדול, אך היא בהחלט שווה את הסבלנות. כדי להוסיף קצת דרמה בגינה, אבחר בכידונן גלילני (אספרגיים), אשר עליו המזדקרים יוצרים ניגודיות חזקה ומעניינת עם צמחים אחרים. ליתופס (חיעדיים), או בכינויו "צמח האבן" (בתרגום מלטינית), אכן נראה כמו קבוצת אבנים קטנות וחלקלקות. המראה הדומם שלו מחזק את ההפתעה כשבסתיו עולה לפתע פרח גדול וצבעוני, אשר נראה לא קשור למקום. כמובן שמומלץ לגדל אותו במיכל עם, אחרת הוא פשוט ילך לאיבוד. השקיה אחת לשבועיים, ניקוז מעולה למניעת רקבון ומקום מוצל ומואר היטב יועילו לו מאד. סביון ראולי (סביון הכדורים. מורכבים) הוא סוקולנט ותיק בארץ, בעל מראה יוצא-דופן היוצר מפל של מאות כדורים ירוקים דמויי אפונים (יש גם זן בצורת בננות). בשתילה בסלסילה מוגבהת, הוא יכול להישפך לכדי כמטר. הוא דורש צל והרבה אור ויכול לגדול בתוך הבית ליד חלון.

​

גדולים

הם אמנם גדולים וגבוהים יותר, אך גם להם מקום בגן שלנו. לניצניות שפגשנו למעלה, אחות גדולה ומעט מגושמת- ניצנית ענקית (טבוריתיים). היא נראית כמו ניצנית, אך הכל בה גדול- גובהה 3-6 מ', העלים גדולים, לבידים ומסתלסלים מפאת משקלם, ואף הפרחים ענקיים ומאפשרים לנו לבחון כיצד נראה פרח טבוריתי מקרוב, ללא מכשיר הגדלה (ראו תמונה). לעומת המראה האסטתי המדויק ואפילו גרפי של מרבית הסוקולנטים והקקטוסים, מראה הגמלוני ולא ברור של הניצנית הענקית מעט מרתיע (אותי לפחות), מלשלבה בגינה. חלבלוב כוכבני (חלבלוביים), הוא עץ קטן בעל עלים אפרפרים דמויי קוצים. אמנם לא מצוי לראותו במשתלות, אך מי שמבקש מראה מיוחד לקומת הביניים של גינתו, ראוי לו לחפש אותו. קלייניה צרת-עלים (מורכבים) מפתחת גזע רך יחסית ומפוצל מאד, אשר בקצה כל ענף, יוצאים עלים מחודדים בצבע טורקיז, המשווים לה מראה כשל השיח חלבלוב צפוף-עלים. בשמש של הקיץ, נושרים העלים ומתחדשים רק בחורף, אולם מי שיגדל אותה בצל, יזכה למראה טורקיז רענן כל השנה. הריבוי מייחורים בחורף. צמח נוסף, שאין גן קקטוסים שלם בלעדיו הוא אגבה (אספרגיים). אגבה אמריקאית זקוקה למרחב מחיה ולא תתאים לכל גינה פרטית, הן בשל רוחבה (לו נוספים עוד ילדים עם השנים) והן בשל קוציה האימתניים. ובכל-זאת, מי שיכול להרשות לעצמו, יזכה לפסל מדהים המשלב אסתטיקה של פרטים קטנים עם עוצמה אדירה. בעלי גינה קטנה, שמעונינים בכל זאת באגבה, יוכלו לשתול אגבה רכה. אגבה זו חלקה מקוצים ונעימה למגע, כך שגם קל יותר לטפל בה ולרסן את גודלה. לאחר כ-7-10 שנים תוכלו לחזות בה פורחת- במהלך כארבעה חודשים, יעלה עמוד פריחה ענק מלב הצמח שיתכסה בפרחים צהבהבים. בתום תקופה זו יקמל הצמח, אך ילדיו שיצאו תחתיו לאורך השנים, ימשיכו את דרכו.

​

ריבוי

ריבוי סוקולנטים הוא בד"כ קל ופשוט. כל שצריך לעשות, הוא להניח עלה על-גבי מצע אדמה ולהשקות מדי מספר ימים. עדיף שגוף העלה לא יגע באדמה, אלא רק החלק שהיה מחובר לגבעול. דרך פשוטה היא להניח מספר עלים נשענים על דופן עציץ, כאשר רק תחתיתם נוגעת באדמה. רצוי להשתמש בטוף גרוס דק כמצע, כדי להימנע מרקבונות.  תוך כשבועיים, תתחיל לבצבץ שושנת עלים חדשה מקצה העלה הצמוד לאדמה. כשהשושנת כבר מושרשת והתפתחה מעט, ניתן להעתיק אותה. כאשר רוצים להשריש ענף סוקולנטי, יש לייבש את מקום החתך לפני השתילה, כדי למנוע ריקבון. רצוי להשתמש בהורמון השרשה (הורמוריל 3), אך לא חובה. לאחר כל ההכנות יש למקם את העציצים במקום מוצל עם מעט שמש. ישנם סוקולנטים המפתחים שורשי אויר מן הגבעול, דוגמת נצחה, אגבה, בולבין ועוד. בריבויים רצוי לחתוך חתיכה עם שורשים אלו, לייבש את הפצע ולשתול.

פרחים

אמנם הכתבה עוסקת בעליהם הצבעוניים של הסוקולנטים, אך איך אפשר בלי פרחים. זה נכון שפרחים באים והולכים. ונכון גם, שתקופת הפריחה של סוקולנטים וקקטוסים היא קצרה למדי. ונכון שיש כאלו מהם שיפרחו רק לאחר שנים רבות (אגבות ומיני אלוי גדולים למשל). ובכל-זאת, גם לפרחי הסוקולנטים משקל חשוב בתבנית הצבע של הגינה. השתדלתי להוסיף תמונות של פרחים כשכתבתי על מגווני-העלים שלמעלה, אולם בקבוצה זו הפרחים הם העיקר, שכן העלים שתחתיהם הם בעיקר "ירוקים". ראשונים לציון הם צמחי האלוי (משפחת הכסנתוריים), שפרחי הנרות שלהם העולים בחורף, בולטים על-רקע הגינה המצויה בתקופה זו בתרדמת. קיים מגוון נאה שלהם בארץ וראוי לכל גינה להתהדר בהם. אמליץ כאן על שלושה מינים גדולים- אלוי מרלות ואלוי איום, אשר במהלך השנים הופכים להיות פסלים גבוהים ומרהיבים בגינה, שמעלים בחורף להבת תפרחות ענקיות בצבעי אש. אלוי עצי, תוכלו למצוא כשיח ענק בגינות של פעם, המושך את תשומת הלב מדי חורף, בעזרת שפע הנרות האדמדמים שהו מעלה. אוסף בוגר ומרשים של אלוי תוכלו למצוא בגן הבוטני בגבעת רם (בתמונות למטה). סוקולנט חביב נוסף שיוסיף חיות רבה לגינה הוא בולבין שיחני 'הולמרק' (כסנתוריים) בולבין זה פורח במשך חודשים ארוכים שבין הסתיו לאביב, בפרחי נרות קטנים בצבע כתום וצהוב. בשל קצב צימוחו הנמרץ וצפיפותו, הוא משמש אותי רבות כתוחם פרחוני למדשאה. את המים שלו הוא מקבל מן הממטירים. ישנן גם מספר צוריות, שיספקו לנו פריחה נאה וארוכה דוגמת צורית 'ורה ג'יימסון' וצורית 'מטרונה' (טבוריתיים) הן יעלמו בחורף, אך ימהרו להתחדש עם בוא האביב. ניצנית אדומה (טבוריתיים) היא מצויה ומוכרת, ועל-אף שמה, נוכל למצוא אותה פורחת בשלל צבעים. לא-פעם נראה אותה פורחת ולאחר-מכן מתה. הסוד הוא פשוט להתעלם ממנה במכוון. כמה שפחות טיפול, כך היא יותר מצליחה. אם היא שתולה בערוגה עם טפטפות, דאגו למקם אותה רחוק מהן ואף להוסיף אבני טוף בבור השתילה, כדי ליצור ניקוז טוב יותר. אם ברצונכם לכסות שטח ובמהירות, תוכלו להשתמש בשלושה סוגי סוקולנטים צמודי קרקע (או נשפכים) ממשפחת החייעדיים. לשניים הראשונים עוצמת הפריחה יוצאת-דופן היוצרת משטח אחיד של צבע, מבלי שרואים את עליהם הירוקים. הראשון והעוצמתי יותר הוא טלמון הפורח בגוני ורוד, והשני נציץ, אותו נמצא בשלל צבעים. לשלישי במשפחה- מלפורה ארגמנית, אין את עוצמת הפריחה כמו לאלו שלמעלה, אך היא פורחת כל השנה באדום-כתום על-רקע עלים בשרניים טורקיזיים.

גני סוקולנטים בישראל

כעת, משהכרנו קמצוץ מתוך מגוון הסוקולנטים, ראוי לפגוש אותם בגודל טבעי. מספר גנים בארץ, ירכזו עבורנו אוסף נכבד של קקטוסים וסוקולנטים. כל גן והאופי שלו. ישנם גנים אשר כל מהותם היא נושא זה, כמו גן הקקטוסים בחולון, גן הקקטוסים בגני-יהושע והגן הבוטני בעין-גדי, וישנם כאלו, אשר האוסף הוא חלק מן המבחר הבוטני הכללי בגן כמו הגן הבוטני באוניברסיטת ת"א והגן הבוטני בגבעת-רם בירושלים. תוכלו לצפות בתמונות מגנים אלו בדף גני הקקטוסים בישראל שבשמורה.

תם ולא נשלם. סוקולנטים רבים נשארו בחוץ לצערי, אך תוכלו להוסיף אותם בעצמכם. תפקידי היה רק לארגן אותם לפי קופסת הצבעים, כדי שיהיה לנו קל יותר לעצב עימם את גננו.

אני מקווה שנהנתם.

​

​

​

​

אם תרצו לקבל כתבות גינון נוספות משמורת העין, תוכלו להצטרף לרשימת הדיוור שמופיעה למטה.