תור הזהב

לא כל עלה, שמזקין צהבהב

לא כל שנושא, אגל טל עלי גב

לא כל חמה השוקעת בסתיו

לא כל מה, שנוצץ

הוא זהב

.

 לעיתים, בשעת בין ערביים שקטה, חולף בראשי עלה שאומר, שאולי בעצם, מתוך עשרה קבין של יופי, שירדו לעולם, תשעה נטלו שעות אלה. שאולי בעצם, כל ההנאה מנפלאות הבריאה, טמונה ברגעים האלה- רגעי הזהב של הטבע- השזורים כאבני חן לאורך השנה כולה ומעטרים את ימינו בשלוה, בהתחדשות ובהפתעות

ניתן לגלול את התמונות

נצא לטייל בשמורת העין, בה חוברים הבר והתרבות, ונלקט צמחי זהב אל זר השבת: עלי זהב רעננים של אביב, עלי סתיו משלוליות השלכת וכמובן עלים זהובי-עד. עלים מיוחדים, שכאשר מונחים הם בכף ידי, מרגיש אני כאילו פיסות זהב אני אוחז בידי. כמו... כמו פרסקיה שיחנית 'ססגונית' למשל. ולחשוב שאם אטמין חלקיק זהב קטן זה באדמה, עוד יצמח ממנו גוש זהב...  ממש פלא פלאים

אולם בגן הזהב יש מקום לכל הצמחים- רק צריך להגיע בשעות הפתיחה- מוקדם בבוקר, עת זריחה מעוררת את העולם, אז מתעטפים צמחי הגן בטלית זהובה של אור ושרים את שירת הבריאה. או בשעת בין-הערביים, כאשר כל השמש שנספגה במשך היום, פורצת החוצה מהצמחים ומאירה את העולם ברסיסי זהב- אז עולה הזמר משדות הזהב המבשילים דגניהם. יד אומן נסתרת, עוברת ומושחת במכחול את כל צבעי העולם, בשכבה שקופה של זוהר קסום

 

.

.

את טיולינו נפתח בבוקרו של אביב מוקדם- זמן בו כל הארץ מתמלאת בציוצים אביביים רעננים העולים מהתחדשות הבריאה. האלות הארץ-ישראלית והאטלנטית מתחממות, הרימון מתכסה בפלומה נוצצת ועלי הזהב החדשים של כליל החורש מתערבבים בין פרחיו הוורודים. גם בין צמחי התרבות יש התרחשות. המשמש ממשמש ומתחדש וחוסה לצד עליו הטריים של הפיקוס האוזני, שעליו הותיקים עוד פזורים לרגליו. עבור מי שעומד תחתיו, נראים קצות הענפים כציפורי אש הפורשות כנפיים

את להבות האש הללו, נוכל למצוא כעת גם בקומת הקרקע של הגן, מרצדות בין גושי ננדינה תרבותית 'ננסית' (קומפקטום) לבין כריות הביצן רחב-עלים המתחדשות בשמש המלאה. להפתעתי, גם בתוך הסבך הירוק האינסופי של צמחי הצל, גיליתי מטמון- פילודנדרון מן הזנים הצבעוניים (רובי, פרינס אוף אורנג' ודומיהם). קרן-שמש שחדרה מבעד לכיפת העצים הגבוהים ונחה על עלה צעיר, צבעה אותו בחום זהבהב מושלם. הצבע בלט עוד יותר לצד אחיו כסוף העלים 'מון שיין

.

.

קיים הבדל מהותי, בין הצמחים אותם נפגוש כעת, לבין, כנראה, כל שאר הצמחים בעולם. הזכרנו ועוד נזכיר, צמחים רבים, המבקשים, ולו לעונה קצרה וחולפת, להיות זהובים. אך כאן, צומחים לפנינו צמחים, שנדמה לי לפעמים, שחוקי הטבע לא חלים עליהם כמו על אחרים. שהגדרות בוטניות, הן מהם והלאה. כיצד אפשר לומר שצורית נוסבאומר היא ירוקת-עד? והאם דוקטורי הבוטניקה יכולים לקבוע בוודאות שכריך ביוקנן נושם או שמא אינו בין החיים

?

כבר מרחוק, ניתן להבחין בנצנוצי האור למרגלות הגבעה. כשנתקרב, נראה שאלו בעצם מושבות של צורית נוסבאומר הנובעות כמעיינות זהובים מבין הסלעים. כמה יפות הן כאן בשמורה, נהנות מן השמש המלאה ומשחקות בתופסת צבעים עם הסביונים הכחלחל והשלהבתי. אילו רק יכולתי, הייתי רץ אל כל המשתלות, אוסף את אחיותיהן הירוקות מחיוורון הצל ומשחרר אותן לחופשי

משילובי הצבע האלה נמשיך ונהנה גם במעלה הגבעה, שם שיחי פרסקיה שיחנית 'ססגונית' עולים ומסתלסלים עם כסופי-עלים חסונים דוגמת ערער 'הבנלי קלאוד' והאיקליפטוסים קרוס ו'בייבי בלו'. את הפרסקיה, בת למשפחת הצבריים, אפשר לגדל אף בהצללה חלקית ועדיין להנות מזיו פניה. מומלץ לא ליד מעבר בשל הקוצים שבחיקי עליה. את המראה משלימה שלולית חורף עונתית זהובה, שנובעת מחמציץ וולקני 'וולווט סנסט' שעלה על גדותיו

נמשיך משם אל נקודת תצפית יפה המשקיפה אל עבר שדות הזהב, הממלאים את העמק שלמטה. כאן נגלה סוקולנט טבוריתי נוסף- ניצנית חלודה. ראוי לכל אוהב צבע, לאמץ אותה לגנו, שכן אין צבע דומה לה בעולם הבוטני- נראה שהצייר ערבב כאן חום וכתום חלודה עם שלוש קרני שמש מאירות

.

.

.

לקראת תחילת הירידה אל המפנה הצפוני של הגבעה, יתחילו להופיע צמחי כריך ראשונים. תחילה, חשופים לשמש, כריך 'פררי פייר' בעל צבעי הזית המשתנים לכתום-חלוד ושוטפים את סביבתם באור. בהמשך, עם התמעטות השמש, מכסות כריות עשב זהובות את המדרון- אלו הם כריך פרגולי וכריך קומנס 'ברונז' פורם. בצל הסלעים הגדולים, בגומחות לחות, גדל כריך ביוקנן זקוף העלים. את זה האחרון גידלתי פעם בגינה בשרון. בסוף הקיץ המתיש, ניקיתי את הערוגה, וכשהגעתי אליו, הוא פשט נתלש ממקומו בקלות, יבש וחסר חיים. היססתי לרגע, אולם אז תחבתי את צרור העלים בחזרה לאדמה וכך הוא המשיך "לחיות" עוד חודשים ארוכים. האם לא ראוי לספח אותו למשפחת החיעדיים

מעלתם הגדולה של הכריכים הללו, היא יכולתם המופלאה להשתלב בכל מקום בגינה. עם כל צמח, כל צבע וכל מרקם. צבעם הבהיר והנייטרלי, משלים בטבעיות כל שילוב צבעים שיעלה על הדעת ויתרה מכך, גונם ה"יבש" גורם לצמחים שלידם להראות חיוניים מתמיד. גם מראם הטבעי ומעט פרוע, יוצר ניגודיות הרמונית מושלמת עם כל מרקם עלים אחר

פריט בודד של אלגיית המטאטאים, נמצא בשולי הגבעה. מתוך מפרקי ענפיה השבטבטיים עולים עלי זהב מתכתיים ממש, עד כי נראה כאילו ילדים אכלו כאן מטבעות שוקולד והותירו אחריהם את עטיפות האלומיניום הזהובות. האלגייה נראתה לאחרונה בגבעת רם בירושלים ומאז נעלמת מן המשתלות וחבל. כל היודע דבר על מקום המצאה מתבקש להודיע

?

.

.

את ריחות השלוה, העולים משדות העמק הנפרש לפנינו, ניתן להריח ממרחקים. חיטים ושעורים, שיבולים ומלענים. אלף צבע ודגן, מתנועעים עם כל רוח קלילה וממלאים את האויר בחלקיקי זהב. ואכן, ייצוג נאה יש למשפחת הדגניים לאורך כל מעגל השנה- כל סוג ותור הזהב שלו. דגני הנוי, מגיעים אלינו במספר דגמים- זקופים, שפופים, מזרקתיים וכריתיים וכן בגבהים משתנים. ניתן להזמין אותם במבחר צבעים- סגול ארגמני, תכלת, צהוב, לבן מגוון ואפילו ירוק. מעלה אחת גדולה משותפת לכולם- תחזוקתם המינימלית- עמידות בפני מחלות ומזיקים, השקיה מועטה, התאמה מרבית חלקי הארץ ולמעט גיזום חידוש חד-שנתי בחלק מהמינים, אין צורך לגעת בהם כלל. אלא לראותם בלבד

.

את החברות במועדון הזהב, הם קונים בשתי דרכים. ראשית, יכולת ספיגת והפצת האור המדהימה שיש לשיבולי הפריחה (איתן אפשר לעשות שימוש לנוי גם לאחר שיבשו). המקדימים לפרוח באביב הם מיני בן-אפר המתערבבים בשיבוליהם בין פריחות העונתיים. בקיץ עולים תפרחות מיני הזיף-נוצה וממלאים את הערים וצידי הדרכים בתחושה מהורהרת נעימה. אחריהם יופיעו שיבולי ליימוס החולות הצנועים, ולעומתם, נוצות הענק משובבות העין והלב של קורטדריה מכסיפה. אחרונים במצעד הפריחה ואולי הנאים והנעים מכולם הם מיני המיסקנתוס מבודרי-השיבולת. מי שהשכיל לשתול כסמנתיון רחב-עלים לצד מרוה צחורה, יהנה עתה משילוב מושלם בין הסגול הארגמני למדליוני הזהב. את הדגניים מומלץ למקם במקומות מחושבים מראש, אשר יצליחו ללכוד את קרני השמש הנמוכות שמשני צידי היום ולהפיצן באושר בגינה, כך שנהנה גם מדגני בוקר וגם מדגני ערב

התפרחות הענוותניות הללו, ילוו אותנו תקופה ארוכה עד לסוף הסתיו. במהלך הזמן הזה, יביטו מלמטה במבט מבויש, העלים, שפרצו בגאווה צבעונית באביב. וכמו רוצים להידבק בענווה ההדורה שמעליהם, מסירים מעליהם בחורף את הבגדים הראוותניים שלבשו, ועוטים על עצמם שמיכה זהובה צנועה. זוהי תקופת הזהב השניה של הדגניים. תנו לדוחן הענף וזיף-נוצה הארגמני להזהיב, הניחו למיסקנתוסים הענק והמפוספס לעמוד ביובשם ולהתנגד בהרמוניה, לאדמות המוריקות של תחילת הגשמים

.

.

את דגני הבר, נמצא כמעט בכל מבט בארצנו הנחמדת. בשונה מדגני התרבות, חלקם חד-שנתיים, אולם אותן תכונות אופי מאפיינות גם אותם ואף עצומות יותר, שכן הם מכסים שטחים נרחבים לכל אופק וצובעים את ארצנו בזהב מן המלקוש ועד ליורה. אל תתנו לעונת הפריחה החורפית-אביבית שלנו להוליך אתכם שולל... שעתה היפה של ארצנו היא כעת ממש- שלהי האביב. הניגודיות המהפנטת שנוצרת, בין צומח ליבש, בין חי למת, בין כל צבע לזהב שעוטף אותו. הביטו בכוכבי הקיפודן הכחול מרקדים עם שיבולי השועל, ראו את הנפית הכפופה טובלת בין שעורי הבולבוסין. לפעמים זה נחמד להיות תקוע בפקקי אחה"צ בדרך הביתה ולצלול אל ים השיבולים שמסביב

.

והנה הגענו, אל התו האחרון בסימפוניה הזהובה בסול מז'ור (נשמה גבוהה- בתרגום חופשי) ומגלים, שהיא בלתי נגמרת. שנה אחרי שנה, בניצוח מתוזמן ומדויק, עולה הניגון העתיק. עצי היער, נאספים ביחד ומתעטפים בטליתות של אש, מפני רוחות הסתיו הצוננות. דמויות ענקים מתהלכות בתוכנו, בלבוש מלכות ועטרת זהב. זוהרות בחשכת העיר, מכוונות את תנועת האנשים הביתה. עכשיו זה שלכת

רבות יצאה נפשנו אל ניחוחות הסתיו הזהוב שמעבר לים. ועל מה ולמה? הרי יוכל כל תושב הר להעיד, בזמן שהוא יושב תחת גפנו המאדימה ותאנתו המצהיבה, מביט אל האלות העולות באש, אל כליל החורש והאשמר הקוצני, אל העוזרר האדום והרימון המזהיבים- שאכן התברכה ארצנו בכל עלי דמיטב

אך אין השלכת הזהובה הנכספת, נחלתה הבלעדית של גבירת ההר. אנסה, ברשותכם, לשבור סטיגמה ישנה ולנסות ולשרטט חתך זהב שיעבור לאורך השרון ומישור החוף ויקנה לתושביהם מראה נפלא זה. דמיינו לעצמכם חורשות ורחובות מלאים בזנים נבחרים של לגרסטרמיה הודית וספיון השעוה, דולב מזרחי וקליפורני, אגס קלרי ואפרסמון, מיש מערבי וליקווידמבר מפואר וכמובן את אוג הדונג המופלא. צריך להילחם בדעות הקדומות ובמלחמה כמו במלחמה צריך להעזר באלות, רימונים ואלונים שסוע ותולע

-הזדמנות נפלאה עומדת לרשותנו השנה- שנת השמיטה הנותנת לנו זמן איכות להתבונן סביב, להבין, ללמוד, לתכנן ולהתכונן. סוף האביב, תחילת הקיץ- זה הזמן לצאת בעקבות רגעי הזהב של הטבע ולאסוף אותם אל לבנו ואל גננו. תרשו לעצמכם להתבונן בגן... בלי למהר. בלי לשתול ולהצטער. איך ישתלבו צמחי הזהב? היכן זורחת השמש הבוקר, והיכן היא תשקע בסתיו? כיצד נכנס הטבע אל גננו? ואולי אפילו אל נפשנו

רגע לפני שנפרד, נזכיר חבר ותיק, אחרון וחביב מכל, שמאז שהגיע אל שמורת העין, הזריע את עצמו בצניעות בכל מקום והשתלב בהרמוניה מושלמת עם הסובב אותו, עד כי כמעט ולא מבחינים בו, כאילו היה אחד מן העשבים. אך זהו הדבק שמחבר את כל הגן למקשה אחת- מלעניאל דקיק (סטיפה). נכון, הוא אינו זהוב מטבעו, אך השלוה שהוא מקרין בתנועתו האצילית, החיות שהוא מוסיף לגן והאוירה הזהובה שהוא יוצר, קנו לו את המקום הזה

.

.

.

.

.

תם ונשלם רגע זהוב

על עלים רבים עוד יכולתי לכתוב

אך דוחקת שעה ועלי לעזוב

אל שביל הזהב, שבאופק הטוב

דפים נוספים בנושא

שעתם היפה

דגני התרבות בישראל

צבעי שלכת בגן

שילוב עצים בעלי שלכת צבעונית בגן

מומלץ ע"ג מסך גדול

צילומי טבע

הצטרפו לשמורת העין וקבלו למייל- כתבות גינון, רעיונות לעיצוב הגינה ועדכוני פריחה

1/14

מומלץ לצפיה ע"ג מסך גדול

יהי רצון, שכל יר"ש שתצמח משמורת העין, תהא לעילוי נשמת סבתי היקרה

יהודית בת יצחק

(תרפ"ח-תשע"ח)

.היא אשר לימדה אותי מהי אדמה

תמונות, מילים, עריכה ועיצוב האתר ע"י רועי קן-תור © 2020 כל הזכויות שמורות

צילום ועיבוד מחשב ללוגו ובאנר "שמורת העין" ע"י עופר קן-תור