את החברות במועדון הזהב, הם קונים דרך יכולת ספיגת והפצת האור המדהימה שיש לשיבולי הפריחה (איתן אפשר לעשות שימוש לנוי גם לאחר שיבשו). המקדימים לפרוח באביב הם מיני בן-אפר המתערבבים בשיבוליהם בין פריחות העונתיים. בקיץ עולים תפרחות מיני הזיף-נוצה וממלאים את הערים וצידי הדרכים בתחושה מהורהרת נעימה. אחריהם יופיעו שיבולי ליימוס החולות הצנועים, ולעומתם, נוצות הענק משובבות העין והלב של קורטדריה מכסיפה. אחרונים במצעד הפריחה ואולי הנאים והנעים מכולם הם זני המיסקנתוס הסיני, מבודרי-השיבולת. מי שהשכיל לשתול כסמנתיון רחב-עלים לצד מרוה צחורה, יהנה עתה משילוב מושלם בין הסגול הארגמני למדליוני הזהב. את הדגניים מומלץ למקם במקומות מחושבים מראש, אשר יצליחו ללכוד את קרני השמש הנמוכות, שמשני צידי היום, ולהפיצן באושר בגינה. מתחו קו ישר בין פינת הישיבה, לבין פאתה המזרחית או המערבית של הגינה, ומקמו את הדגן באמצע. כך תהנו גם מדגני בוקר וגם מדגני ערב.

התפרחות הענוותניות הללו, ילוו אותנו תקופה ארוכה עד לסוף הסתיו. כעת, עם הגיען של מחשבות החורף, יביטו העלים מלמטה במבט מבויש. הם, שפרצו בגאווה צבעונית באביב, ירצו להידבק בענווה ההדורה של התפרחות שמעליהם, ועל-כן יסירו מעליהם בחורף את הבגדים הראוותניים שלבשו, ויעטו על עצמם שמיכה זהובה צנועה. זוהי תקופת הזהב השניה של הדגניים. תנו לדוחן ולזיף-נוצה להתייבש ולהזהיב. הניחו למיסקנתוסים לעמוד ביובשם ולהתנגד בהרמוניה, לאדמות המוריקות של תחילת הגשמים.

ועוד חבר דגני אחד, אחרון וחביב מכל- מאז שהגיע אל שמורת העין, הזריע את עצמו בצניעות בכל מקום והשתלב בהרמוניה מושלמת עם הסובב אותו, עד כי כמעט ולא מבחינים בו, כאילו היה אחד מן העשבים. אך זהו הדבק שמחבר את כל הגן למקשה אחת- מלעניאל דקיק (סטיפה). נכון, הוא אינו מתהדר כטווס זהוב מטבעו, אך השלוה שהוא מקרין בתנועתו האצילית, החיות שהוא מוסיף לגן והאוירה הזהובה שהוא יוצר, קנו לו את המקום הזה.

תוכלו להמשיך ולקרוא על דגני התרבות בכתבה "שעתם היפה - חלק א" שבשמורה.