







































































©
ביום השבת האתר במנוחה
רועי קן-תור
עיצוב ובנית גינות
בס"ד
שמיטה של עוזר הגנן
מהדורה שניה - ערב שביעית תשפ"ב
_JPG.jpg)
שנת השמיטה וקדושתה, היא סוגיה חשובה ומיוחדת במסכת חיינו, אשר זורחת באור יקרות אחת לשבע שנים ומאצילה מהודה על-פני מעגל השנים. זרועים בה סודות נפלאים רבים, אשר מי שעמל להשקות ולטפל בשדה זה וללמוד את הדברים, מובטח לו יבול נאה, של רעיונות חברתיים, רוחניים, אקולוגיים וחקלאיים.
בראש-השנה הקרוב, שיבוא עלינו לטובה, תלבש ארצנו את בגדי השבת המהודרים שלה וקדושת שביעית תשרה עלינו. אבקש היום, להתבונן דרך עיניו של גנן שומר שמיטה- כיצד השנה השביעית נראית בגן הנוי, ההכנות לשמיטה, הטיפול בגן במהלך השנה, בחירת צמחים מתאימים לשמיטה, וכמו-כן, העבודה החשובה של ההתבוננות והלימוד במהלך שנת השבע.
ראשית, ראוי להקדים ולהבין מהי שנת שמיטה ומה היא באה ללמדנו. דומה כי הנושאים החקלאיים הנידונים בשנה זו, תופסים את מירב תשומת הלב (במיוחד למי שעוסק בתחום), אך אחד מן ההיבטים החשובים ביותר של השנה שביעית, הוא דווקא חברתי. במהלך שנת השמיטה, אנו מפקירים מידינו את גידולי הארץ הגדלים בשדותינו ובגינותינו- מי שזקוק, שיבוא ויקח. מתוך מעשה זה, שבו אנו לוקחים את שהוא כביכול "שלנו" ומפקירים אותו לטובת הכלל, אנו מקבלים מבט מרומם של חסד עם הזולת ודאגה לחברה. שהרי, מי שחושב שהכל שייך לו, נאטם לבו אל האחר. מכח נתינת הרשות לכל אדם, לבוא ולהנות מפרי אדמתנו, עומדים אנו על הרעיון המרכזי של שנת השמיטה - איננו הבעלים על הארץ, כי אם בורא העולם. הוא נתן לנו את הארץ לעובדה ולשומרה וציוונו לשבות מעבודת הארץ ולהפקיר את פרותיה אחת לשבע שנים. זאת, כדי שנזכור שהוא בעל-הבית והכל שלו ומאיתו אנו מתקיימים. שכן, אם לא נעבוד בשדות, מנין נאכל ונתפרנס? כאן הזמן והמקום, להשריש את האמונה והבטחון בלבנו- מי שדואג לנו במהלך שש השנים, בהן אנו עובדים בשדות, הוא ידאג לנו גם בשנה השביעית, בה אנו שובתים ממלאכת האדמה ומפקירים את יבולינו לזולת- "וציויתי ברכתי".
על שנת השבתון המיוחדת לארץ-ישראל, לומדים אנו מפרשת בהר, שבספר ויקרא- "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור." מלבד מלאכות הזריעה והגיזום, אף אין שותלים צמחים, וגם מחרישה, עידור וטיוב האדמה שובתים. מתוך פרשה זו, נלמדות הנחיות רבות, הנוגעות לנו בתור עובדי אדמה, כיצד לנהוג בשביעית וכיצד להתכונן אליה- טיוב הקרקע, השקיה, טיפול במחלות ומזיקים, גיזום, גידול בעציצים, עישוב ועוד. כל זאת בתלמוד הירושלמי במסכת שביעית ומפרשיה. הרמב"ם, בהלכות שמיטה, מחלק את הסוגיה לשניים- שביתה מעבודות השדה ושביתה מעבודות האילן. הן האדמה והן הצומח צריכים מנוחה, וננסה לבאר ב"ה.
_JPG.jpg)
מי כמונו, העובדים עם האדמה, יודע להרגיש, להבין ולהעריך את השיתופיות הנפלאה, הנרקמת במהלך השנים בינינו לבין האדמה. במהלך שנת השמיטה, אנו מכבדים את רצונה של שותפתנו היקרה ונותנים לה לנוח ולהחזיר לעצמה את הכוחות המינרליים, שהיא נתנה לנו במשך שש שנים. הן בשדות החקלאיים- בהם התקיימו מחזורי גידול ללא הפוגה, והן בגינות הפרטיות והציבוריות- בהן פעלנו לעידוד וזירוז הצמיחה, נטענו שיחים ועצים ושתלנו עונתיים בקדחתנות. לא רק אנחנו עובדים קשה, אלא גם הצמח והאדמה משקיעים רבות בתהליך הקליטה והצימוח. כל אלה גובים מהאדמה שלרגלינו מ חיר יקר.
הפן השני, הוא השביתה מעבודות האילן. אנו רוצים שהצמחים בגן שלנו יגדלו מהר, יפרחו "כל השנה" ויראו כמו בתמונה בספר. כדי להשיג תוצאות, אנו לא מוותרים ומתחזקים אותם בטיפולים אינטנסיביים כל הזמן. משל למה הדבר דומה? לאדם השומר על כושר- רץ מידי יום מספר קילומטרים, מתעמל ומתאמץ, מקפיד על משטר דיאטה מחמיר, בולע ויטמינים ומינרלים למכביר והכל- בשם הבריאות. אם לא ניתן לו מנוחה, כמה זמן הוא יחזיק מעמד, עד שיקרוס מעודף "בריאות"? גם הגינה שלנו צריכה לנוח. במהלך השביעית, אנו מחויבים לדאוג לקיומם של הצמחים. לקיומם הבסיסי ולא יותר. אם יש בעיה המאיימת על חיי הצמח או יכולה לגרום לנזק, ניתן לפתור אותה. אולם אין לעשות מלאכות אשר ייטיבו עם הצמחים כגון גיזום- המעודד צימוח חדש ומחזק את הצמח, זיבול, דישון, עידור לאוורור מערכת השורשים ועוד. יש לשים לב לא להטמין באדמה גרגרי דשן בשחרור איטי לפני השמיטה- הרי בכל פעם שנשקה, ימיסו המים את גרגר הדשן- נמצאנו מדשנים, ושוב אין מנוחה לאדמה ולצומח (אמנם במצעי פרלייט וטוף הדין שונה ועל כך בהמשך). מדייק הרב ניסים קרליץ זצ"ל בספר "חוט שני", שזהו השוני בין שבת ושביעית- בשבת המנוחה היא של האדם, ובשביעית היא של האדמה והצומח.

ואם תאמרו כי האדם הוא עץ השדה? אדם ואדמה, הדין זהה- אמנם לא תשמעו חקלאי וגנן אמיתיים מתלוננים על העבודה "במשרד", אך גם אנחנו צריכים לנוח (הברכיים, הגב...). כמו ששאל קארל צ'אפק בספרו "שנת הגנן"- מתי בכלל יש זמן לשבת ולהתבונן ולהנות ממעשה ידינו? הוא שאל כגנן בעל גינה פרטית אחת. מה יגידו אם כן בעלי "קווי הגינון"?
צמחים לשנת השמיטה
קיבצתי לכתבה זו צמחים נבחרים, בהם רצוי לבחור בבואנו לשתול לפני השמיטה. הרעיון העומד מאחורי בחירתם של אלו, הוא יכולתם להחזיק מעמד ולהראות נאים שנה שלמה, ללא שום טיפול מצדנו. ראוי לו לאותו צמח, שיעמוד במבחן החוסן- מבחן מ.מ.מ - חסכן במים ועמיד בפני מחלות ומזיקים. כמו-כן, בבחירת השיחים והעשבוניים הרב-שנתיים, שמתי דגש על צימוח איטי, שלא ידרוש מאיתנו גיזום במהלך השביעית.


