©
ביום השבת האתר במנוחה
רועי קן-תור
עיצוב ובנית גינות
בס"ד
תתחדשו
בוקר טוב גינה! הגיע הזמן להתרענן. לגזום, לנקות, לאוורר, לטמון הומוס ולבסוף, להכין כוס תה, לשבת ולהתבונן בגינה- אילו צבעים רוצה הגינה השנה? אילו צבעים אנחנו רוצים? מה הצליח בשנים קודמות? ומה נחדש השנה? בריאה נפלאה ניתנה לנו במתנה, לכבד אותה ולהנות מיופיה. שפע של צמחים עונתיים מצפים לנו בחורף, אלף צבע וגוון. אבקש היום לפסוע עמכם בין ערוגות הפרחים, להתבונן ולהכיר צבעים וצורות, מרקמים וריחות ולעת ערב לחזור הביתה- אל הגינה, אל האדניות ולצבוע אותן ברעננות ממכרת.
המדריך הכמעט מלא לעונתיים של חורף
מבחר העונתיים, שניתן למצוא היום במשתלות, הוא גדול ונפלא. אמנם ברוב המשתלות ימצאו בעיקר העונתיים הקבועים והידועים, אך לנו, שהסקרנות הבוטנית היא חלק מחיינו, זה לא מספיק- נרצה לגלות ולנסות צמחים חדשים ומיוחדים, שגינתנו טרם פגשה. איני מוותר על העונתיים המוכרים, המצויים והאמינים- תמיד יש להם מקום בגינותיי, אך היום אבקש להכיר עונתיים פחות מוכרים. לשם כך נצטרך לעיתים לגמוע מרחקים ארוכים אל משתלה רחוקה המגדלת את העונתיים המיוחדים. איני בא לפרסם משתלה זו או אחרת, אלא באמת להביא לידכם את העונתיים המיוחדים בדרך הקצרה ביותר. על-כן, אבקש לציין כדוגמא, את משתלת מלצר, היושבת בכפר-ידידיה שבשרון- שם ודאי וודאי, שתוכלו למצוא מבחר נפלא ומגוון של עונתיים וגם כמובן של צמחים אחרים, פרי עבודתה וסקרנותה של גלי מלצר ומשפחתה. אך ודאי שגם במשתלות אחרות, נוכל למצוא מלאי רחב ויפה.
ולמה בכלל עונתיים?- שואלים לפעמים אנשים. הם רוצים צמחים ר"ש, שלא ידרשו מהם את ההתעסקות וההוצאה הכספית, החוזרות על עצמן פעמיים בשנה. למה? כי אין כמו עצמת הצבע שהעונתיים מוסיפים לגינה. ומה עם ההתרגשות מן הביקור במשתלה והפגישה המחודשת עם החברים הפורחים המבשרים על עונה חדשה? ומה עם השמחה שהם מביאים איתם לכל ערוגה, אדנית וכיכר? ולגבי ההוצאה הכספית וההתעסקות- ישנם צמחים רבים המזריעים את עצמם מדי שנה וחוסכים את כל אלה. כנראה שמי שלא מעונין בעונתיים, פשוט לא אוהב צמחים, או פשוט לא מייחס לגינתו את הערך הנכון. אך אמנם צריך איזון, שאחרת, אם נפריז בעונתיים, לגינה יהיה מראה ערום פעמיים בשנה, עד שיגדלו להם עונתיים אלו. על-כן, בגינותיי, מתוך כלל הצמחים אני נוהג לשלב עד כעשרים אחוז של עונתיים- חלקם חדשים ומפתיעים (איני מספר ללקוחותיי איזה עונתיים וגאופיטים עומדים לצאת- הפתעה) וחלקם יוצאים מזרעים שחיכו באדמה משנה שעברה.
המגוון הוא באמת רב ולכן חילקתי את הצמחים לפי קבוצות, מה שיקל עלינו את מלאכת הבחירה לגינתנו. לא אאריך על כל צמח, אלא מצאתי לנכון לציין צמחים שפחות ידועים וכן מעט הנחיות לגבי הטיפול בחלק מן הצמחים, אותן למדתי במהלך השנים במחיצתם. אך נתחיל אם-כן בהתחלה – התבוננות.
א. התבוננות, מחשבה ותכנון
צבע התבוננו בגינה ושאלו את עצמכם- מהם הצבעים השולטים בה? אילו עונתיים יתאימו לצבעים שבגינתנו? האם נרצה להשתמש במגוון רחב של צמחים, או שננקוט בקו נקי? אילו צמחים בגינתנו פורחים בקיץ ובסתיו, ואילו בחורף ובאביב- שכן יכול להיות מצב, בו צבעי הגינה בקיץ הם צבעים קרים דוגמת סגול-ורוד-לבן ובחורף הם יעלמו, דבר שייתן לנו הזדמנות לגוון עם עונתיים בצבעים חמים. האם יש צמח אותו רצינו לשתול כבר מזמן וטרם הזדמן לנו? במקרה כזה, רצוי לבחור את שאר העונתיים "סביבו"- לדוגמא- אצבעונית ארגמנית- ראינו אותה פורחת בגינה פלונית, התרשמנו כל-כך ואמרנו בליבנו- בשנה הבאה, נמלא בה את גינתנו. פריחתה מופיעה בגוונים ורודים ולבנים ובמועד מאוחר יחסית. לא נדע איזה צבע יעלה מכל שתיל. לכן צריך "להתכונן"- לשתול את השתילים באזור שמתאים מבחינת הצבעים וכן לתכנן את העונתיים שיקיפו את האצבעונית- כלומר כאלו שיהיו יותר נמוכים ממנה, שיגיעו לשיא פריחתם בזמן המיועד וכמובן יתאימו בצבעים. לדוגמא: עבור קרקע הערוגה- קלקריה נעימה בשלל גווני הורוד, מללנית ריחנית בלבן ובבורדו, רקפות תרבותיות, נמזיה, לע-ארי נמוך ועוד ועוד בגוונים המתבקשים ונוסיף טפח ריחני יכול לטפס על הגדר שמאחור.
אור בחורף, שעות השמש על הגינה מתקצרות, ובנוסף, הזווית הנמוכה בה היא עוברת בשמים, גורמת לאזורים שטופי שמש בקיץ, להפוך למוצלים למדי בחורף. לשמש השפעה מכרעת על התפתחות העונתיים בעיקר מבחינת כמות הפריחה, צפיפותה ואף צבעה. אין להתפשר כאן- אם אין מספיק שמש בערוגת הגינה או באדניות שבחלון, אל תשתלו שם עונתיים הזקוקים לה- ורובם זקוקים לשמש ישירה רוב שעות היום. ישנם כאלו שיסתדרו גם בצל ועל כך בהמשך. חשיבות גדולה נוספת יש לאור בגינה- והיא פשוט- אור. אור של זריחה ושל שקיעה, הצובעים את הגן ואת צמחיו בזהב שלא מן העולם הזה. על כך תוכלו לקרוא בכתבה "תור הזהב" שבאתר.
יש לגלול את התמונות ימינה
מקום העונתיים מגיעים במגוון של גדלים- נכון, רובם "קטנים" יחסית, אולם עדיין רצוי לתכנן את השתילה, בדרך בה יבואו לידי ביטוי בכל תפארתם- כך למשל, בשטח קטן, לא כדאי לשתול את כובע הנזיר המשתרע, שכן אז הוא יתערבב ויחפה על צמחים אחרים וימנע מהם את השמש. בכובע הנזיר כדאי להשתמש במקומות רחבי-ידים וריקים, אותם נרצה למלא בצבע במהירות.
ב. הכנת השטח
בכדי לצייר, צריך שהדף יהיה נקי וחלק, ולכן, לפני השתילה, ראוי להכין את הקרקע בצורה מיטבית -
הדברת עשבים שוב ושוב ושוב, כל עוד שהעשבים קטנים. רק כך נבטיח, שתוך שנתיים הגינה תהיה נקיה מעשבים שהזריעו את עצמם ונחסוך לעצמנו הרבה עבודה חוזרת ונשנית. בין אם ניכוש ידני ובין בעזרת ריסוס או פיזור חומר קוטל עשבים. גם כאן- עשיית פעולה זו לאחר השתילה, היא מסובכת ומסוכנת לשתילים הצעירים.
טיפול במזיקים ומחלות במהלך חודשי הקיץ החמים והלחים, הופיעו להם בגינה מזיקים ומחלות, אשר במקרים רבים, סמויים מן העין. יש להפוך ולפשפש בין הפשפשים ולתת לכל בעיה את פתרונה המתאים. האזורים הנמוכים והלחים בארץ יותר מועדים מבחינה זו. צמחים שזקוקים לניקוז טוב ואינם מקבלים, טוב להוסיף לבור השתילה שלהם טוף גרוס.
יש לגלול את התמונות ימינה
גיזום ועיצוב שיחים ועצים כאמור, השמש בחורף קצרה ולכן יש לתכנן את הגיזום בהתאם. גיזום לאחר השתילה, יאלץ אתכם לדרוך בתוך הערוגה והענפים יפלו על הצמחים הצעירים וחבל. שיחים- יש לעצב את לקראת השנה הבאה. עצים- יש לגזום בעצים "חלונות" עבור השמש שתכנס ולגזום ענפים בעיתיים ומסוכנים העלולים לקרוס מרוחות החורף ולתמוך אם יש צורך בגזעים.
טיוב הקרקע אל תתפשרו על הומוס (סופר-קומפוסט) - פזרו אותו בנדיבות בגינה והפכו קלות את הקרקע. מומלץ גם להוסיפו באופן פרטני לכל שתיל- בכל גומה- חופן הומוס לבבי. גם לשאר צמחי הגן- כל אחד לפי גודלו. בגינות שאין מדשנת במערכת ההשקיה, רצוי להוסיף לגומת השתילה כפית של דשן גרגרי בשחרור איטי למשך 6 חודשים. באדניות, רצוי לבדוק את מצב תערובת השתילה. במקרים רבים היא הפכה להיות גוש יבש של שורשים, ממנו מבצבצים עונתיים יבשים מן הקיץ. תערובת שתילה אינה יקרה- בכדי להצליח עם העונתיים, רצוי להחליפה פעם בשנה ולהוסיף לה הומוס בנדיבות וגרגרי דשן ולא תאמינו כמה מהר תופתעו. חיפוי הערוגות ברסק עץ, הוא פתרון שימנע הצצת עשבים, ישמור על בית השורשים במהלך החורף ויעשיר את הקרקע. גם כאן נפזר תחתיו הומוס. אמנם לא קל לנקות אותו מעלי שלכת ולכלוך ועשוי להווצר מראה שנוי במחלוקת.
בדיקת הצנרת אמנם חורף, אך הגשם לפעמים נעלם לימים ארוכים והעונתיים הצעירים זקוקים למים. בדקו את הצנרת בגינה- פתחו את קצוותיה והזרימו מים לניקוי הלכלוך שהצטבר. בדקו אם יש חורי טפטוף סתומים מלכלוך או אבן (לפעמים מספר מכות עם כף השתילה על החור, יוציא את הלכלוך). בדקו אם יש סדקים או פיצוצים בצינור. חשפו צנרת שנקברה באדמה. חשוב ביותר לבדוק שהצינורות צמודים לאדמה עם יתדות- כל "בטן" בצינור, תעביר את המים מן הטפטפת אל המשך הצינור ולא אל השתיל הצעיר. עבור חלק מן הצמחים, תקופה זו טובה עבור ריבויים- חלוקת גושי שורשים, זריעת זרעים שאספנו והכנת ייחורים.
ג. הנחיות גידול
צמח מפוצל ובריא בכדי לקבל מראה שופע מן הצמח העונתי ששתלנו, כדאי לדאוג שהוא יהיה מפוצל כראוי, כבר מן ההתחלה. איזה הבדל יש בין לע-ארי גבוה, שנשתל כגבעול בודד לבין אחד שקטמנו את ראשו בזמן השתילה. הראשון אמנם יפרח קודם, אך יהיה דליל בערוגה, בעוד שלשני יקח מעט יותר זמן לפרוח, אולם איזו קנדלברה נאה של תפרחות נרות נקבל ממנו. ישנם צמחים שמתפצלים מטבעם- סלסלי כסף, לובליה, אמנון ותמר ועוד. אולם יש כאלו שצריך לקוטמם בראשית הצימוח, כמו לע-ארי (לא את הזן 'מאדאם בטרפליי'), קלקריה נעימה- גודטיה, או כאלו שלא הגיעו מספיק מפוצלים מן המשתלה. אם קטמנו חתיכה מלע-ארי למשל ויש בה מספיק סנטימטרים, נוכל להכין ממנה ייחור- במקרים רבים מספיק לתחוב את החתיכה הקטומה ליד טפטפת פנויה ותוך מספר ימים היא תתאושש.
קיטום פרחים שקמלו פעולה זו חיונית במהלך חודשי הגידול לעידוד גלי פריחה נוספים של הצמח. פעמים רבות אני מבקש מן הלקוחות שלי, שיעשו זאת תוך כדי טיול בגינה עם הקפה של הבוקר.
דישון בחורף בד"כ ממעטים בדישון, שכן צמחי הגן נכנסים לתרדמת. אולם יש כאלו שכעת מגיעים לשיאם ובהם העונתיים ולכן רצוי לדשן את מי שזקוק לכך, ובמיוחד את העונתיים החדשים. אפשר לדשן בריסוס ע"י הזנה עלוותית, בהגמעה- עם דשן מסיס במים בעזרת משפך ואפשר ע"י הטמנת גרגרי דשן בשחרור איטי. אפשר גם להשאיר את המדשנת עובדת.
מזיקים רובם אוהבים את הלחות והחום של הקיץ ועל-פי רוב אינם מופיעים בחורף. אולם יש כאלו בהם נצטרך לטפל: חלזונות – מופיעים עם הגשם הראשון- פעילים בלילה ואילו ביום ישנים במחסה הסלעים, העלים והעציצים ובמקומות לחים. התפריט האהוב עליהם כולל בעיקר עלי היפואסטרום (אמריליס), שושן ונץ-חלב, אך הם יאכלו גם צמחים אחרים, אפילו ניצנית מכבדית. מטפלים בהם באופן ידני ע"י סילוקם מן הגינה, אם אפשר, אך הם יחזרו בלילה... פיזור פתיונות, בעיקר במקומות המועדים לפורענות ובגבולות הגינה תמגר אותם זמנית. יש לחזור על כך שלוש פעמים- עם הגשמים הראשונים, באמצע העונה וגם לקראת הסוף. גם זחלים רעבים נמצא בחורף, המחוררים לנו את עלי הקוציץ הרך ועוד. ריסוס ב"פרוביט" אורגני בצד התחתון של העלים, ימגר את הזחלים.
זרעים ודאי שהתחדשות בעונתיים חדשים מדי שנה היא מרעננת ונחמדה, אולם ישנם מן הצמחים הללו המזריעים את עצמם בקלות רבה בגינה ומסבים לנו הפתעה במקום הצצתם מדי שנה. אמנם, דבר זה יוצר לעיתים קצת "חוסר סדר" בערוגה מדוקדקת, אך לאוהבי המראה הטבעי, זה ודאי מתאים. מה גם, שתמיד ניתן להעתיק את הצמחים ה"סוררים" אל מקום אחר. נראה כי הדרך המשולבת בין ספיחים קבועים לבין עונתיים חדשים, היא המבורכת, שכן בתבנית הצבע הקבועה שלנו בגן, ודאי שעדיף שיהיו לנו צמחים עליהם נוכל לסמוך שיופיעו מדי שנה ועליהם נוסיף הפתעות חדשות. בתמונות המצורפות, תוכלו לראות דוגמאות לעונתיים של חורף, הן בר והן תרבות, היוצרים ספיח ועליהם אפשר לסמוך לצביעת הגן מדי שנה.
בשונה מצמח שגדל בעציץ ונשתל באדמה- אז חייבים לדאוג לו להשקיה קבועה, לצמח שנבט מזרע שחיכה באדמה, יש יכולת הישרדות גבוהה פי כמה וכמה והוא אינו זקוק לתוספת השקיה מצדנו. צמחים מומלצים לכך הם: מללנית ריחנית, אשולציה קליפורניה (באיסוף זרעים, יש לתפוס את תרמיל הזרעים מבסיסו ולשחררו רק בכלי האיסוף), דונגית א"י, תורמוס ההרים, בבונג דו-גוני, לע-ארי (בעיקר באדניות גג עם מצע פרלייט וטוף) וכובע הנזיר. לעומתם, ישנם כאלה הזקוקים למעט עזרה ואת זרעיהם נאסוף עם הבשלת התרמיל בסוף האביב, כמו טפח ריחני ואחרים. אמנם בזריעים, ישנו לפעמים שוני בצבע הפרח (בשונה מייחור), אך על-פי רוב, הצבע נשמר.
צמחים מסוימים, נמכרים במשתלות במיקס צבעים ואנו עלולים "להסתכן" בשבירת הרמונית הצבע בגינה. כך למשל קלרקיה (גודטיה), פלוקס, שכיזנטוס, טפח ריחני וכובע הנזיר. כך גם בין הגאופיטים: כלנית (אף שניתן במאמץ קל (יודפת) להשיגן לפי צבע), נורית, פרזיה, סיפן ועוד. אינני אוהב הפתעות "מיותרות" בגינות שלי- צמח בעל צבע שלא מתאים לתבנית הצבע הכללית, יראה כמו נטע זר ומטריד בגינה. מומלץ אם-כן לאסוף זרעים ולכתוב על השקית את שם הצמח, צבעו ותאריך האיסוף. את אותו כובע הנזיר שציינתי, אני זורע כבר שנים רבות לפי צבע הפרח. אפשרות נוספת, קצת יותר מורכבת, היא לשתול את העונתיים הצעירים בעציצי פלסטיק גדולים (4 ליטר), עם טפטוף ודישון ולהעתיקם לגינה עת היוודע לנו צבעם עם הופעת הפרח הראשון.
אך לא תמיד יש מספיק זרעים במלאי. וכך קרה, שבאחת מגינותיי המבוססת על תבנית צבע רגועה של כחול צהוב ירוק לבן, שתלתי כמאה שתילי אשולציה שהיו אמורים לצבוע את כל הגבעה בצהוב חלמון נפלא. הסטטיסטיקה אומרת, שבמגש של 100 שתילי אשולציה, יצאו 97 צהובים-כתומים ועוד שלושה בלבן ובאדום... סטטיסטיקה... כולם, ללא יוצא מן הכלל יצאו אדומים... על-אף מחאותיה של בעלת הגינה, עקרתי את כולם ללא היסוס והקדמתי בלית ברירה את שתילת העונתיים של הקיף באותה גבעה, כאשר אני כבר מצפה לשתילות הסתיו הבא.
גם בין העשבוניים הר"ש יש כאלו שמזריעים את עצמם: גאורה קפחת 'דה-ברייד' (לבנה), חד-אבקן אדום, מלעניאל דקיק (סטיפה), ביצן משונן 'רובי', כסמנתיון רחב-עלים, בלמקנדה סינית ועוד, אולם על כך במקום אחר. לתרמילי זרעים רבים יש יופי מיוחד המוסיף ענין רב לגינה- דוגמאות תוכלו לראות ב"סדר זרעים".
ד. הצמחים
עונתיים של ארץ-ישראל
שמתי לב, שיותר מכל צמחי העונה אותם אני שותל, צמחי א"י מעוררים שמחה בקרב בעלי הגינות (וגם אצלי). הם משלנו, הם מביאים איתם את הטבע לגינה בצורת פרפרים למשל והם גם מזריעים את עצמם פעמים רבות. נכון, לא תמיד קל למצוא אותם במשתלות, אך המאמץ שווה. ניתן גם להזמין זרעים או לאסוף אותם בטבע במועד. ראוי לציין את מבחר מרוות הבר אותן נאמץ אל גינתנו- מרוה כחולה- כה עדינה ומיוחדת. מקמו אותה על רקע קיר בהיר ולא בתוך סבך צמחים, אחרת היא פשוט "תלך לאיבוד". מרוות ירושלים- שנראית קצת לבנה חיוורת לפעמים, אך ככל שמתקרבים לירושלים היא מתחילה להסמיק ולהאדים. מרוות יהודה- תוסיף לנו סגול ארגמני חי. מרוה דגולה- לה אמנם פרחים לבנים קטנים, אולם הדגל הסגול שהיא נושאת על ראשה, הוא נותן הצבע העיקרי.
קבוצה נאה של פרחים כחולים המצויים בבר עשו עליה לגינתנו וראוי לאמצם: את תורמוס ההרים אתם ודאי מכירים. צרפו אליו דרדר כחול, מרוה כחולה ובמיוחד דונגית א"י והרי לכם גינה כחולה טבעית נפלאה. פרחי הדונגית הם למעשה לבנים, אך לעלים לעלים העוטפים אותם צבע כחול כהה מבריק, כמוהו לא תמצו באף צמח. את לע-הארי הגדול, נוכל לראות באביב בדרך לירושלים- נרות ורודים גבוהים יוצאים מתוך הסלעים ומקשטים את הדרך. הוא אמנם לא מקומי, אך השתילים שמע"צ שתלה, הזריעו את עצמם והפכו להיות צמחי בר קבועים עם השנים. כך גם בגינתנו- תפרחותיו אינן עמוסות כמו זני התרבות המצויים, אך הוא גבוה במיוחד ומשתלב היטב בגב הערוגה.
לדגניים החד-שנתיים של ארצנו תפקיד חשוב בצביעת הארץ. מלבד חודשי החורף הקצרים, עומדים הדגניים ביובשם ומעניקים לנו שעות קסומות של זהב נוצץ. הכניסו את הזהב לגינתכם ומלאו לבכם באושר: זנב-ארנבת ביצני, עבדקן מצוי, זעזועית גדולה, ברומית המטאטים, חילף החולות, שעורת הבולבוסין ועוד. הם יזריעו את עצמם בגינה ולכן צריך לדאוג לעישוב בתחילת העונה לשם דילול, אולם מעבר לזאת, הם אינם זקוקים לשום טיפול. השאירו אותם באדמה גם לאחר שהם יבשו למשך תקופה ארוכה וזהבם ישתלב עם שאר הצבעים שבגינה. ראו למשל בתמונות את הגזר הקפח והחוח הספרדי עומדים יבשים ומעוצבים להפליא ומתנגדים בהרמוניה לצבעים הרעננים שברקע.
כאמור, לא קל למצוא את צמחי א"י במשתלות (וחבל), אך מבחר יפה יש במשתלת מלצר וכמו-כן ניתן להזמין מגוון רחב של זרעים וגאופיטים מן הבר מ"זרעים מציון". שווה לנסות ולהיות מופתעים.
עיצוב גינה בעזרת צמחי א"י
יש לגלול את התמונות ימינה
מראה תרבותי א"י
כהמשך טבעי לצמחים שלמעלה, ישנם גם צמחי תרבות רבים, להם חזות א"י ובעזרתם נוכל ליצור מראה טבעי ומעט פרוע לגינתנו: טפח ריחני, דו-זרעונית מפורצת, דורבנית ר"ש, מיני בוצין, מנתור מאפיר, חטמית תרבותית, אצבעונית ארגמנית, יזהוב הגינה, אגרוסטמה עדינה, חפן מחופה, זני רודבקיה, מיני פעמונית, תגית כהה ועוד. אף לצמחים ר"ש רבים מראה א"י- אל תשכחו לשלב גם אותם. מבין העונתיים, ראוי במיוחד לציין את אלו המזריעים את עצמם, דוגמת: אשולציה קליפורניה, מיני פרגים ובבונג דו-גוני - ההופעה של כל אלו בגינה במהלך השנים, מחוץ לערוגה המהונדסת, מחזקת את המראה הטבעי אותו חיפשנו ומפיחה בגינה רוח טבעית רעננה.
גוש של צבע
עונתיים הם קודם כל צבע בגינה. חלקם ירוקים המנוקדים בפרחים צבעוניים וחלקם ירוקים ומוציאים עמוד פריחה גבוה, מרשים ו...זמני. אולם יש כאלה שהם פשוט כתמים של צבע נקי- בלי לראות עלים ירוקים ובלי הפרעות- פשוט צבע. לדוגמא: מללנית ריחנית (סלסלי כסף), לובליה שרועה, סיגל (אמנון ותמר) (במיוחד הזנים הננסיים), חמציץ וולקני (בזכות העלים הצבעוניים), חיננית ר"ש, קלקריה נעימה (גודטיה) (אף שזה רק בפריחה) ומימול מכלוא. רצוי לשתול אותם בגושים או לאורך ערוגה שלמה ולחזק את האפקט שהם נותנים
גובה
בשילוב עונתיים בערוגה, חשיבות רבה יש לגובהם. את קבוצה זו נשלב בגב הערוגה ומומלץ בין העשבוניים הר"ש והשיחים, מפני שלעיתים, התפרחות הגבוהות קורסות מן המשקל וכך הן יוכלו להישען על ענפי הצמחים הר"ש. לחלקם אף שושנת עלים גדולים הצמודים לאדמה (בוצין ומרוות) ואם נשתול אותם בין עונתיים נמוכים, הם יכסו עליהם
סוג מרשים במיוחד הוא הבוצין, אשר את רבים ממיניו נוכל למצוא בין צמחי הבר של ארצנו וכן כמה עולים חדשים בגינון. הבוצין הוא צמח דו-שנתי, אשר מפתח שושנת עלים רחבה בשנתו הראשונה ובשנה השניה מעלה עמוד תפרחות צהובות גבוה ומיוחד, לעיתים מפוצל ולעיתים בודד. המין המצוי ביותר בארץ הוא בוצין מפורץ, אותו נוכל למצוא אף מיועד לגינון. בבר תפרחותיו מתנשאות לגובה של כמטר וחצי ואילו בגינון, עם השקיה ודישון, הוא הפתיע אותי והגיע לכשלושה מטרים. שני מיני תרבות הם בוצין טפסוס, המשמש גם לרפואה (מע' הנשימה) ובוצין משייני (בומבייספיירום) לו שושנת עלים כסופים במיוחד ופרחים צהובים בהירים. הוא מצוי רבות בגינון האנגלי, אך בארץ חסר. הוא זקוק לניקוז מעולה, כמו במסלעה למשל והוא יענה לנו ביופי יוצא דופן
יש לגלול את התמונות ימינה
יש לגלול את התמונות ימינה
שטחים נרחבים
לעיתים ישנן קרחות בגינה מצמחים שמתו והותירו אחריהם חלל ריק, או שטחים נשכחים שטרם עובדו. אם נרצה למלא אותם במהירות יחסית, נבחר בקבוצה זו של עונתיים- חלקם ממש משתרעים לכל עבר במהירות, כמו כובע הנזיר וטפח ריחני (אף מטפס) וחלקם יוצרים כריות גדולות: מללנית ריחנית, חמציץ וולקני ומימול מכלוא. גם מיני הבוצין ימלאו שטח במהירות בזכות שושנת עליהם הרחבים. כדי להאיץ את הצימוח, מומלץ לתת לשתילים הצעירים תנאים מיטביים להתפתחות- בור שתילה מאוורר עם אדמת תערובת, הומוס ודשן
תוחם ערוגה
כאן נבחר בעונתיים ה"רגועים" והנמוכים, כאלו שיהוו חיבור הרמוני אחיד בין שאר צמחי הערוגה לבין המדשאה, השביל ורחבת הישיבה: סיגל (אמנון ותמר), מללנית ריחנית, מיני נמזיה, זני מרוה רפואית צבעוני-עלים, לובליה, לע-ארי גדול זן נמוך, כובע הנזיר מזן 'אלסקה', דיאקסית ברבר, רקפת תרבותית, קליברקואה, מנתור מאפיר זן נמוך, פשתנית מרוקאית, פטוניה ועוד. הכל לפי גובה הצמחים שמאחור והשטח הפנוי לשתילה. יש לשתול אותם במרווחים של כ-30 ס"מ ולגזום אותם מדי פעם לפי הצורך
עלי גן
כן, גם לעלים יש צבע ולא תמיד ירוק. אמנם בד"כ אנו מוצאים אותם בין העשבוניים הר"ש, השיחים והעצים, אך גם בין העונתיים יש כאלו. חלקם בעצם ר"ש, אך לא מתנהגים כך (במיוחד במישור החוף בקיץ הלח) למשל זני חמציץ וולקני וזני מרוה רפואית צבעוני-עלים. לעומתם נמצא את כרוב הנוי, המוגדר כעונתי, אך כששותלים אותו בעציץ עם אדמת תערובת, מגלים שהוא רב-שנתי בעצם וכך משנה לשנה הוא מתפצל ומוציא ענפים רבים שבקצה כל אחד מהם ראש כרוב צבעוני ונפלא. בין כסופי העלים נמצא את המנתור המאפיר ואת מיני הבוצין ונציין גם את כובע הנזיר מזן 'אלסקה' לו עלווה מגוונת בלבן. עלי הגן הם השלד של הגן. הם היוצרים למעשה גן שמענין להביט בו כל יום בשנה. כשאני ניגש לעצב תבנית צבע לגינה, הדבר הראשון שאעשה הוא לבחור בעלים הצבעוניים שיעטרו את הגן. דוגמאות לכך תוכלו למצוא ב"עלי גן" שבאתר
יש לגלול את התמונות ימינה
עונתיים לצל
מבחר העונתיים למקומות מוצלים מוגבל מאד. למעשה מן הקיים, אלו בכלל צמחים ר"ש לצל אשר ברוב המקרים מתים בקיץ מעודף חום ולחות (באזור ההר המצב אחר). הבשמת הוותיקה, המוסיפה תמיד צבע רב בצל, הפכה עם השנים להיות צמח עונתי בעצם. שותלים אותה בסתיו, נהנים כמה חודשים ואת הקיץ היא לא תמיד שורדת, לכן אולי עדיף להתייחס אליה לכתחילה כעונתית. הצמח השני הוא פוקסיית הכלאיים- אינסוף זנים בעלי פרחים צבעוניים יוצאי-דופן ובגבהים משתנים, מחכים למי שמוכן להשקיע בחיפושם. באזורי הארץ הנמוכים, הזנים המשתרעים עמידים יותר ומחזיקים כשנתיים ואילו עם הזקופים אל תחכו אפילו שאולי הם ישרדו את הקיץ- כאן זה לא אנגליה. צמח נוסף שיתאים למקומות מוצלים יחסית הוא אצבעונית ארגמנית ובתקציב מתאים יוכלו גם רקפות תרבותיות למלא את אזור הצל. אל נא תחשבו שגורלה של גינה מוצלת נגזר להיות ירוקה ו"משעממת"- ישנם פתרונות צבעוניים רבים כיצד להחיות גינה שכזו. דוגמאות לכך ב"גנים מוצלים" שבאתר
יש לגלול את התמונות ימינה
ובכלל
לא די לנו בכל אלו שהוזכרו למעלה והנה ישנם עוד רבים שראוי להם לצבוע את גינתנו. נסו צמחים ושילובים מיוחדים שטרם ניסיתם כמו למשל צבעי זהב וחום של רודבקיה שעירה 'קורדובה' או צבעי קרם ובורדו של שלהב דרמונד (פלוקס). יושבי ההר תמיד יכולים לחזור ולהתרפק על זני מכלוא מיוחדים של דליה. החשפו לאינסוף הצבעים והשילובים החדשים של הפטוניה- משחור ועד צהוב. נכון שפטוניה היא צמח לשלושה חודשים (...לפעמים יותר), אך קצב צימוחה המהיר משמש אותי לפעמים בגינות חדשות לתת קצת צבע עד שהצמחים האחרים יתפתחו
גאופיטים
צמחי הבצל והפקעת, הרי הם בעצם עונתיים לכל דבר מבחינת משך הזמן שהם מעטרים את גינתנו. אלא שיש להם את הבונוס של לחזור מדי שנה בעוצמה ובשפע רבים יותר. אספתי כאן רק קומץ זעום מתוך שפע הגיאופיטים המצויים לנו היום במשתלות, שכן עליהם ארחיב, אי"ה, בזמן אחר
קשת הצבעים
שימו לב לקשת הגוונים. כיצד הם משתנים עם כל טיפה קטנה של פיגמנט- אדום עם נגיעה צהובה יקרא אדום ורמיליון ואילו עם טיפה כחולה, יקרא מג'נטה. כשנבוא להתאים לו פרחים ורודים, רצוי לבדוק שאכן הגוון מתאים- כך למשל, אדום ורמיליון חם לא יתאים עם ורוד קר כמו ורוד פוקסיה ומאידך, אדום מג'נטה קר לא ילך עם ורוד קורל (אפרסק) חם. ומדוע מגדלי הפרחים קוראים לסגול בהיר בשם כחול? אלו שני צבעים שונים לגמרי. רבים רוכשים צמחים במשתלה לפי ההיצע ולפי הרגש, אולם כעבור זמן בגינה... האם אלו באמת צבעי הגינה? יש עצים, שיחים ועשבוניים ר"ש פורחים, שהיינו צריכים לחשוב עליהם... נכון. הגינה תהיה פורחת וצבעונית, אבל... אבל למה בעיצוב פנים הבית אנו משקיעים זמן כה רב ואילו את החדר הגדול בבית- הגינה, אנו מזניחים לקרקס של צבעים? כדי ליצור תבנית צבע הרמונית, כזו שתנעים את זמננו, עינינו וליבנו בגינה- ראוי לדקדק ועל כך בכתבה "בצבע תלדו גנים" שבאתר
בהצלחה
וחורף בריא, צבעוני וגשום לכולנו