תור הזהב
תור הזהב
לעיתים, בשעת בין ערביים שקטה, חולף בראשי עלה שאומר, שאולי בעצם, מתוך עשרה קבין של יופי שירדו לעולם, תשעה קבין, נטלו שעות אלה. שאולי בעצם, כל ההנאה מנפלאות הבריאה, טמונה ברגעים האלה- רגעי הזהב של הטבע- השזורים כאבני חן לאורך השנה כולה ומעטרים את ימינו בשלוה, בהתחדשות ובהפתעות.
לעיתים, בשעת בין ערביים שקטה, חולף בראשי עלה שאומר, שאולי בעצם, מתוך עשרה קבין של יופי שירדו לעולם, תשעה קבין, נטלו שעות אלה. שאולי בעצם, כל ההנאה מנפלאות הבריאה, טמונה ברגעים האלה- רגעי הזהב של הטבע- השזורים כאבני חן לאורך השנה כולה ומעטרים את ימינו בשלוה, ב התחדשות ובהפתעות.
צמחים זהובי-עד
קיים הבדל מהותי, בין הצמחים אותם נפגוש כעת, לבין, כנראה, כל שאר הצמחים בעולם. הזכרנו ועוד נזכיר, צמחים רבים, המבקשים, ולו לעונה קצרה וחולפת, להיות זהובים. אך כאן, צומחים לפנינו צמחים, שנדמה לי לפעמים, שחוקי הטבע לא חלים עליהם כמו על אחרים. שהגדרות בוטניות, הן מהם והלאה. כיצד אפשר לומר שצורית אדולף היא ירוקת-עד? והאם דוקטורי הבוטניקה, יכולים לקבוע בוודאות כי כריך קומנס אכן נושם או שמא אינו בין החיים.
צמחים זהובי-עד
קיים הבדל מהותי, בין הצמחים אותם נפגוש כעת, לבין, כנראה, כל שאר הצמחים בעולם. הזכרנו ועוד נזכיר, צמחים רבים, המבקשים, ולו לעונה קצרה וחולפת, להיות זהובים. אך כאן, צומחים לפנינו צמחים, שנדמה לי לפעמים, שחוקי הטבע לא חלים עליהם כמו על אחרים. שהגדרות בוטניות, הן מהם והלאה. כיצד אפשר לומר שצורית אדולף היא ירוקת-עד? והאם דוקטורי הבוטניקה, יכולים לקבוע בוודאות כי כריך קומנס אכן נושם או שמא אינו בין החיים.
כבר מרחוק, ניתן להבחין בנצנוצי האור למרגלות הגבעה. כשנתקרב, נראה שאלו בעצם מושבות של צורית אדולף (נוסבאומר- לשעבר) הנובעות כמעיינות זהובים מבין הסלעים. כמה יפות הן כאן בשמורה, נהנות מן השמש המלאה ומשחקות בתופסת צבעים עם הסביונים הכחלחל והשלהבתי. אילו רק יכולתי, הייתי רץ אל כל המשתלות, אוסף את אחיותיהן המוריקות מחיוורון הצל ומשחרר אותן לחופשי. סוקולנט נוסף "ממשפחת האשיים", הוא חלבלוב טירוקלי 'סטיקס און פייר'. הוא אמנם אינו זהוב-עד בהגדרה, אך להבות האש הפורצות ממנו בימות החורף הקרים, בהחלט מחממות את הלב.
משילובי הצבע האלה נמשיך ונהנה גם בהמשך הדרך, שם שיחי פרסקיה שיכנית 'ססגונית' עולים ומסתלסלים עם כסופי-עלים חסונים דוגמת ערער 'הבנלי קלאוד' והאיקליפטוסים קרוס ו'בייבי בלו'. את הפרסקיה, אפשר לגדל אף בהצללה חלקית ועדיין להנות מזיו פניה. מומלץ לא ליד מעבר בשל הקוצים שבחיקי עליה. את המראה משלימה שלולית חורף עונתית זהובה, שנובעת מחמציץ וולקני 'סנסט וולווט' שעלה על גדותיו.
כבר מרחוק, ניתן להבחין בנצנוצי האור למרגלות הגבעה. כשנתקרב, נראה שאלו בעצם מושבות של צורית אדולף (נוסבאומר- לשעבר) הנובעות כמעיינות זהובים מבין הסלעים. כמה יפות הן כאן בשמורה, נהנות מן השמש המלאה ומשחקות בתופסת צבעים עם הסביונים הכחלחל והשלהבתי. אילו רק יכולתי, הייתי רץ אל כל המשתלות, אוסף את אחיותיהן המוריקות מחיוורון הצל ומשחרר אותן לחופשי. סוקולנט נוסף "ממשפחת האשיים", הוא חלבלוב טירוקלי 'סטיקס און פייר'. הוא אמנם אינו זהוב-עד בהגדרה, אך להבות האש הפורצות ממנו בימות החורף הקרים, בהחלט מחממות את הלב.
משילובי הצבע האלה נמשיך ונהנה גם בהמשך הדרך, שם שיחי פרסקיה שיכנית 'ססגונית' עולים ומסתלסלים עם כסופי-עלים חסונים דוגמת ערער 'הבנלי קלאוד' והאיקליפטוסים קרוס ו'בייבי בלו'. את הפרסקיה, אפשר לגדל אף בהצללה חלקית ועדיין להנות מזיו פניה. מומלץ לא ליד מעבר בשל הקוצים שבחיקי עליה. את המראה משלימה שלולית חורף עונתית זהובה, שנובעת מחמציץ וולקני 'סנסט וולווט' שעלה על גדותיו.
צורית אדולף
צורית אדולף
©
ביום השבת האתר במנוחה
רועי קן-תור
עיצוב ובנית גינות
בס"ד
חורף שקט
ירדה גשמיות ועלתה לה הרוח,
פנים מתכנסת, במרחב הפתוח.
פוקחת עינינו, פותחת דלתות,
בחלון נשמתנו, הביטה לראות.
נושבת ובאה, לרפא, לתקן,
לתת בלבנו זמן להתבונן -
מן החוץ אל בתוך, מן הפנים לעולם,
חותכות קרני אור בשקט דומם.
ללמוד סבלנות, בלי לסבול, להבין -
יש סיבה ומסובב, יש דיין ויש דין.
זמן להקשיב לקולות לוחשים.
זמן לכוון את כל החושים.
חורף הגות רעיונות חדשים,
עם בוא מלקוש~ חלומות נדרשים.
לקום וללכת, לבנות ולרקום,
לזרוע בגן את זרעי החלום.
ניתן לדפדף בין התמונות
אך עיפנו מנדוד בגשמי הקרה,
תשו רגלנו בימי סערה.
בטרם אביב יעלה ויזרח,
יבוא רענן, את דלתנו יפתח,
נצא מגננו אל גן בראשית,
נפקח את עינינו, ידיים נושיט.
זרועה גינתנו צמחי בר פשוטים -
נרצה לנקש את כל השוטים.
אך כיצד יקראו הללו שוטים?
הן בגימטריא ירפאו שס"ה הגידים.
שכחנו תרופת אבותינו מאז.
טובי'ה הרופא מעיד על הלז -
כל עוד שאתה משבחו, זה פוגם
כי כולו רפואי, וכל טבע הולם.
ומספר האריז"ל, שזאת לו נגלה -
"אין לך עשב שאין בו חכמה מעולה".
סודות כמוסים מעופפים,
שדה עזוב הם אופפים.
יטהר הסביון מעיים
וחמציץ לדרכי העיכול,
תנקה החלמית נשימתינו
וחרדל יחזק בלי ביטול.
יוריד הגדילן לחץ מהדם
וחרצית תוריד את החום,
יחזק השינן את כבדינו
ויתן לדם צבע אדום.
ובצד לו יגדל בצל הסרפד,
צמח צורב, אך יחיד ומיוחד.
נשטוף בו שיער לחיזוק שרשים,
נאכל בו ברזל לחידוד החושים.
להכין בו קציצות ומרק, חוששים?
כך ספרה סבתי לפני חודשים.
להבת האורנית בכתום מלבישה,
תאנה עירומה שלא בוששה.
חלקה עזובה נצבעת צהוב -
מרבד סביונים, חמציצים ים לרוב.
ולא נשכחה הפאה, לא היום -
שם נחל פרגים זורם באדום.
ערגת ערוגה לימי קיץ וחום,
לשוב ללבלב בזה המקום.
נענית תפילתה~ צבעי אש חמים,
נוזרים כובעים לסגריר הימים.
ובפינה נסתרת, זוקפת ראשה,
רקפת נחמדת אחרי עונה מתישה.
ציפור רטובה מחפשת שמשה
וריח הדר, שעוד תבוא בו קדושה.
צונחים מגדילן זרעים זה מכבר,
בטרם יבוש חום קוצים מהודר
ותחזנה עינינו בכמוס, בנסתר,
של יופי חבוי בזיקנת המוכר.
החורף איתך וגשם ברכה
טיפות סבלנות לימים של פריחה.
שמש מקדם וסל בחיקה,
תבוא אל גני, בכל יום מחכה,
תשזור זר פרחים, ריחני עד הגג,
תפאר סעודתנו בערב החג.
מרפאה היא בבשם, יודעת להבדיל
איזה הוא ריחן, ומי האכיל.
מאירה את ביתנו בצחור לבושה,
כתר יסמין והדר לראשה,
חבילי אזוב, סיאה וקורנית,
תטהר את לבנו, נפשנו תביט.
תעלה ניחוחות מלב פרדסים,
תטמין חלומנו צרור הדסים.
מגן הורדים עולה אז בשיר,
מרוה צמאוננו בבוקר בהיר,
כי בא השמש ונענה תנעים,
ריח הרוח בערב חמים.
זוטה לה נושבת בינות לשיחים,
שיכר חג אביב בלילה תמים.
כמה יופי יש סביב זה פשוט -
לא נחסיר מבטינו, אפילו פעוט.
מטביע טבעו, גלוי ונסתר,
צמאה נפשנו~ מלאכים במשמר.
בו אין תפיסת זמן אנושית.
בו צומחים הילדים לפי זמן בראשית.
ארד אל גני עם בוא שמש חדש,
אפסע לי בשקט, אצור ונרגש.
צחצחות אגלי טל שואלות למשעול
מובילות אל ניצן, מחכות מאתמול.
נביט, נתבונן, נרגיש בגינה,
עוד רגע קט, יעור משינה.