







































































©
ביום השבת האתר במנוחה
רועי קן-תור
עיצוב ובנית גינות
בס"ד




חורף שקט
ירדה גשמיות ועלתה לה הרוח,
פנים מתכנסת, במרחב הפתוח.
פוקחת עינינו, פותחת דלתות,
בחלון נשמתנו, הביטה לראות.
נושבת ובאה, לרפא, לתקן,
לתת בלבנו זמן להתבונן -
מן החוץ אל בתוך, מן הפנים לעולם,
חותכות קרני אור בשקט דומם.
ללמוד סבלנות, בלי לסבול, להבין -
יש סיבה ומסובב, יש דיין ויש דין.
זמן להקשיב לקולות לוחשים.
זמן לכוון את כל החושים.
חורף הגות רעיונות חדשים,
עם בוא מלקוש~ חלומות נדרשים.
לקום וללכת, לבנות ולרקום,
לזרוע בגן את זרעי החלום.




ניתן לדפדף בין התמונות




אך עיפנו מנדוד בגשמי הקרה,
תשו רגלנו בימי סערה.
בטרם אביב יעלה ויזרח,
יבוא רענן, את דלתנו יפתח,
נצא מגננו אל גן בראשית,
נפקח את עינינו, ידיים נושיט.
זרועה גינתנו צמחי בר פשוטים -
נרצה לנקש את כל השוטים.
אך כיצד יקראו הללו שוטים?
הן בגימטריא ירפאו שס"ה הגידים.
שכחנו תרופת אבותינו מאז.
טובי'ה הרופא מעיד על הלז -
כל עוד שאתה משבחו, זה פוגם
כי כולו רפואי, וכל טבע הולם.
ומספר האריז"ל, שזאת לו נגלה -
"אין לך עשב שאין בו חכמה מעולה".
סודות כמוסים מעופפים,
שדה עזוב הם אופפים.
יטהר הסביון מעיים
וחמציץ לדרכי העיכול,
תנקה החלמית נשימתינו
וחרדל יחזק בלי ביטול.
יוריד הגדילן לחץ מהדם
וחרצית תוריד את החום,
יחזק השינן את כבדינו
ויתן לדם צבע אדום.
ובצד לו יגדל בצל הסרפד,
צמח צורב, אך יחיד ומיוחד.
נשטוף בו שיער לחיזוק שרשים,
נאכל בו ברזל לחידוד החושים.
להכין בו קציצות ומרק, חוששים?
כך ספרה סבתי לפני חודשים.
