אל הגינה הגעתי לפני 15 שנים, ומאז... נולדו לנו ילדים, לבעלי הגינה נולדו נכדים, לאגבה הרכה נולדו גם ילדים רבים, שתי שנות שמיטה עברו עלינו ואנחנו עוד מתרגשים כל שנה, כשהנאומריקה העדינה פורחת ליום אחד ויחיד. הגינה היא חלק מדירת גן בבנין העומד בין עוד בנינים גבוהים סביבו. כשבנו את הגינה, שתלו (כרגיל) פיקוסים, סטרליציות, שפלרות ודקלים. נו, נו... אך היתה מטרה- יצירת אינטימיות מן השכנים. ועל-כן, חלקם נשארו. אלא מה, איזה צמחים יוכלו להשתל ולהאבק בשורשים הקיימים? לשם כך יצרתי אזורים בגינה לפי רמת השורשים שסביב. מצד אחד, תחת הפיקוסים, פזרתי חלוקי נחל בשני צבעים בצורות של עננים ועליהם כדי חרס גדולים רבים ואילו היכן שהיה מרווח נשימה לשורשים חדשים, בניתי ערוגות מוגבהות ע"י אבן ירושלמית בהן מלאתי אדמת תערובת ושתלתי צמחים עמידים לתחרות. הפיקוסים נגזמו על הגבול בין פרטיות לבין שמש בגינה וחלקם ('הוואי') עוצבו כעננים ואילו הסטרליציות הענקיות נאלצו "ללכת לישון" (זו אינה גינה טרופית). גם המדשאה המרכזית עברה רענון, לאחר שנגסתי ממנה עבור הערוגות. בחרתי צמחים עמידים לפי תבנית צבע של סגול וצהוב ובהם- יצהרון מנוקד 'מגוון', שיח-אברהם 'ארגמני', בוגונוויליאה צהובה גזומה בהקפדה ואף אקליפה 'מור' עבור מעט חום ארגמני בשמש. בצד השמשי של הגינה התבססתי על סוקולנטים צבעוניים שיכסו את השטח יחד עם עשבוניים הפורחים בצהוב-סגול. בצד המוצל, תחת הפיקוסים, התגברתי על מכשול הצבע בצל בעזרת אותו היצהרון הנהדר, בת-אביב דלילה 'מיני-פרפל', רקפות סגולות בחורף, יהודי נודד סגול, חמציץ משולש סגול המופיע בכל מקום בגינה ובעזרת הפתעה נעימה- כובע נזיר 'אלסקה' בעל פרחי צהוב-חלמון שהיגר מן הצד השמשי לפני מספר שנים, השתקע בצל ומאז טוב לו שם בלי שום טיפול מצידי . תודה לכם גדעון וציפי על כל השנים הנפלאות בגינתכם / גינתי. שנזכה ב"ה לעוד צאצאים רבים