תור הזהב
תור הזהב
לעיתים, בשעת בין ערביים שקטה, חולף בראשי עלה שאומר, שאולי בעצם, מתוך עשרה קבין של יופי שירדו לעולם, תשעה קבין, נטלו שעות אלה. שאולי בעצם, כל ההנאה מנפלאות הבריאה, טמונה ברגעים האלה- רגעי הזהב של הטבע- השזורים כאבני חן לאורך השנה כולה ומעטרים את ימינו בשלוה, בהתחדשות ובהפתעות.
לעיתים, בשעת בין ערביים שקטה, חולף בראשי עלה שאומר, שאולי בעצם, מתוך עשרה קבין של יופי שירדו לעולם, תשעה קבין, נטלו שעות אלה. שאולי בעצם, כל ההנאה מנפלאות הבריאה, טמונה ברגעים האלה- רגעי הזהב של הטבע- השזורים כאבני חן לאורך השנה כולה ומעטרים את ימינו בשלוה, בהתחדשות ובהפתעות.
צמחים זהובי-עד
קיים הבדל מהותי, בין הצמחים אותם נפגוש כעת, לבין, כנראה, כל שאר הצמחים בעולם. הזכרנו ועוד נזכיר, צמחים רבים, המבקשים, ולו לעונה קצרה וחולפת, להיות זהובים. אך כאן, צומחים לפנינו צמחים, שנדמה לי לפעמים, שחוקי הטבע לא חלים עליהם כמו על אחרים. שהגדרות בוטניות, הן מהם והלאה. כיצד אפשר לומר שצורית אדולף היא ירוקת-עד? והאם דוקטורי הבוטניקה, יכולים לקבוע בוודאות כי כריך קומנס אכן נושם או שמא אינו בין החיים.
צמחים זהובי-עד
קיים הבדל מהותי, בין הצמחים אותם נפגוש כעת, לבין, כנראה, כל שאר הצמחים בעולם. הזכרנו ועוד נזכיר, צמחים רבים, המבקשים, ולו לעונה קצרה וחולפת, להיות זהובים. אך כאן, צומחים לפנינו צמחים, שנדמה לי לפעמים, שחוקי הטבע לא חלים עליהם כמו על אחרים. שהגדרות בוטניות, הן מהם והלאה. כיצד אפשר לומר שצורית אדולף היא ירוקת-עד? והאם דוקטורי הבוטניקה, יכולים לקבוע בוודאות כי כריך קומנס אכן נושם או שמא אינו בין החיים.
כבר מרחוק, ניתן להבחין בנצנוצי האור למרגלות הגבעה. כשנתקרב, נראה שאלו בעצם מושבות של צורית אדולף (נוסבאומר- לשעבר) הנובעות כמעיינות זהובים מבין הסלעים. כמה יפות הן כאן בשמורה, נהנות מן השמש המלאה ומשחקות בתופסת צבעים עם הסביונים הכחלחל והשלהבתי. אילו רק יכולתי, הייתי רץ אל כל המשתלות, אוסף את אחיותיהן המוריקות מחיוורון הצל ומשחרר אותן לחופשי. סוקולנט נוסף "ממשפחת האשיים", הוא חלבלוב טירוקלי 'סטיקס און פייר'. הוא אמנם אינו זהוב-עד בהגדרה, אך להבות האש הפורצות ממנו בימות החורף הקרים, בהחלט מחממות את הלב.
משילובי הצבע האלה נמשיך ונהנה גם בהמשך הדרך, שם שיחי פרסקיה שיכנית 'ססגונית' עולים ומסתלסלים עם כסופי-עלים חסונים דוגמת ערער 'הבנלי קלאוד' והאיקליפטוסים קרוס ו'בייבי בלו'. את הפרסקיה, אפשר לגדל אף בהצללה חלקית ועדיין להנות מזיו פניה. מומלץ לא ליד מעבר בשל הקוצים שבחיקי עליה. את המראה משלימה שלולית חורף עונתית זהובה, שנובעת מחמציץ וולקני 'סנסט וולווט' שעלה על גדותיו.
כבר מרחוק, ניתן להבחין בנצנוצי האור למרגלות הגבעה. כשנתקרב, נראה שאלו בעצם מושבות של צורית אדולף (נוסבאומר- לשעבר) הנובעות כמעיינות זהובים מבין הסלעים. כמה יפות הן כאן בשמורה, נהנות מן השמש המלאה ומשחקות בתופסת צבעים עם הסביונים הכחלחל והשלהבתי. אילו רק יכולתי, הייתי רץ אל כל המשתלות, אוסף את אחיותיהן המוריקות מחיוורון הצל ומשחרר אותן לחופשי. סוקולנט נוסף "ממשפחת האשיים", הוא חלבלוב טירוקלי 'סטיקס און פייר'. הוא אמנם אינו זהוב-עד בהגדרה, אך להבות האש הפורצות ממנו בימות החורף הקרים, בהחלט מחממות את הלב.
משילובי הצבע האלה נמשיך ונהנה גם בהמשך הדרך, שם שיחי פרסקיה שיכנית 'ססגונית' עולים ומסתלסלים עם כסופי-עלים חסונים דוגמת ערער 'הבנלי קלאוד' והאיקליפטוסים קרוס ו'בייבי בלו'. את הפרסקיה, אפשר לגדל אף בהצללה חלקית ועדיין להנות מזיו פניה. מומלץ לא ליד מעבר בשל הקוצים שבחיקי עליה. את המראה משלימה שלולית חורף עונתית זהובה, שנובעת מחמציץ וולקני 'סנסט וולווט' שעלה על גדותיו.
צורית אדולף
צורית אדולף
©
ביום השבת האתר במנוחה
רועי קן-תור
עיצוב ובנית גינות
בס"ד
גודל הגן: 1.5 דונם
תחילת עבודה: תשפ"א 2021
גן מוזיאון הלוחם היהודי במלחה"ע השניה בלטרון
יצירת גינה כמוה כיצירת חיים.
זריעה וצמיחה. חיים.
מלחמה היא הרס וחורבן.
ובמיוחד, מלחמת-העולם השניה, שהתרגשה על-פני כל העולם והביאה אסון לאנושות בכלל וליהודים בפרט.
בבואי לעצב את גן המוזיאון, ביקשתי ליצור מראה דרמטי, שישקף את המציאות הזו וייתן למתבונן בגן, מעין הקדמה לצפוי לו בתוך המוזיאון.
הצבע הירוק מסמל חיים וצמיחה.
מלחמה אינה כזאת.
עשן שחור של מכונות מלחמה ושריפות, עולה אל שמיה האפורים. מתכות כסופות חותכות שלוליות של דם. הרבה דם. זאת מלחמת-עולם.
ואלו אם-כן צבעי הגן-אפור, אדום ושחור – המשוחים על-פני הגן בצורות ומרקמים היוצרים מתח וענין.
גן בלי ירוק. היתכן?
המוזיאון בעיצומה של הבניה ופתיחתו הרשמית נקבעה לאביב הקרוב.
עיצוב הגן
תכנון ועיצוב הגן החלו זמן קצר בלבד לפני שנת השמיטה. זמן קצר מדי עבור גן שכזה. אך התהליך המיוחד, לכד את מחשבותיי ללא מנוח משך ימים רבים ולא הרפה עד שהעיצוב היה שלם.
אמנם, בכל גינותיי אני עושה שימוש רב בצמחים בעלי עלווה צבעונית, כדי לשמר את תבנית הצבע של לאורך כל השנה. אולם בגן זה, השימוש בעלים הצבעוניים הוא אבסולוטי. הצבע הירוק המסמל בעיני חיים והתחדשות, פשוט לא מתאים כאן. לא רציתי "לקלקל את האווירה". על-כן, אף שישנם פרחים רבים שהיו יכולים להועיל לתבנית הצבע של הגן, הם נדחו בשל עלוותם הירוקה.
הבחירה בעלווה הצבעונית, ועוד רק בשלושה צבעים, הפכה את המגוון הבוטני למצומצם (יחסית לעיצובי גינות שאני בד"כ יוצר). אדום – אפור – שחור. זהו. אך תוך כדי היצירה גיליתי, שדווקא הגבלה זו, יוצרת משהו מיוחד. המינימליסטיות הזו, השימוש החוזר באותם הצמחים, בשילובים משתנים, יוצרים אווירה מאד מיוחדת עבור המטייל בין שבילי הגן. אין כאן מופעים בוטניים המושכים את העין בפתאומיות. אין התפרצויות רגשיות עבור הלב. יש כאן שקט. שקט ויזואלי. שקט של אחרי מלחמה.
המשחק בין הצבעים החוזרים על עצמם, בתצורות, גדלים ומרקמים משתנים הינה לב העיצוב. בחינת התגובות שנוצרות בין החומרים- הדו-שיח (תרתי משמע) שנוצר ביניהם- החיבור והניגודיות, הם אלו שיצרו את הגן.
צבעי הגן
ערוגות קנוואס ארוכות מקיפות את המוזיאון מכל צדיו וכל שנותר הוא לצבוע אותן. לאחר שהבנתי את מהות היחסים בין החומרים, ניגשתי למלאכת הציור. וכך, כשמברשות הצבע בידי, יצרתי משיכות ארוכות ורבות, שהתחברו לציור אחד. זהו אינו ציור דו-מימדי התולה על הקיר, אלא ציור חי ומשתנה, הבנוי על רבדים רבים של גובה, עומק, מרחב וצבע.
על-פי רוב, אנו חווים גינות במבט מגובה עינינו ומפסידים את התמונה הכללית מלמעלה. את עיצוב הגן הזה, ניתן לחוות אף מגג המוזיאון וכך לראות את משיכות המכחול לכל אורכן.
התמונות שלפניכם, הן תמונות ראשוניות שצולמו זמן לא רב לאחר השתילה. המוזיאון עדיין בבניה ולכן גדרות הבטיחות שסביב הגן וכבלי התאורה שטרם סודרו.
צמחי הגן
צמחיית הגן, כאמור, מבוססת על צמחים רב-שנתיים בעלי עלווה צבעונית- אפור-כסוף, שחור ואדום-בורדו. דבר המקנה לתבנית הצבע של הגן עמידות לאורך כל חודשי השנה. אין כאן עלווה ירוקה כלל. אף נושא הפריחה נלקח בחשבון, והשתדלתי (עד כמה שיכולתי) לבחור מבין הצמחים, את אלו הפורחים בלבן. צמח אחד בתכנית הוא יוצא דופן- מולנרגיה נימית- אמנם עלוותו ירוקה, אך הייתי זקוק לעשן לבן של קרבות. את עלוותו הדקיקה, הסתרתי בין צמחים אחרים, כך שרק תפרחותיו העשנות נראות מלמעלה.
בנית הגן התקיימה ממש ערב שנת השמיטה ומשימה לא פשוטה היתה למצוא את כל הצמחים בהם חפצתי לתכנית. רוב הצמחים הגיעו תודות לגלי מלצר, גל ישראלי- "שתילי הר", גל אריה- "בוטניקה", אמנון חכימי, יעקב דדוש- "ערערעים", עידית הוכברג ובתיה פרידלנדר. מעט מן הצמחים, יגיעו אל הגן רק לאחר השמיטה.
צמחים בעלי עלווה אדומה
להגדלת התמונות לחצו עליהן
צמחים בעלי עלווה אפורה
להגדלת התמונות לחצו עליהן
צמחים בעלי עלווה שחורה
תהליך הבניה
עמק אילון, אשר בשיפוליו ממוקמת לטרון, מבוסס על אדמת חוואר. פה ושם ימצאו "כיסי" אדמת טרה-רוסה ומעט רנדזינה, אך רובו חוואר. לא ממש אדמה אידיאלית לגינה. כדי ליצור תשתית בריאה לצמחים, נחפרו אזורי הערוגות לעומק של 60-120 ס"מ, ומולאו בתערובת שחציה אדמת טרה-רוסה וחציה קומפוסט בוצה.
להגדלת התמונות לחצו עליהן
תהליך הבניה ממעוף הציפור
יש לגלול ימינה. להגדלה לחצו
כל הפרויקט הזה לא היה מצליח, ללא עזרתם הנפלאה של אחי- עופר קן-תור ושל הגנן דן בן-עמי, שעבדו במסירות ובחריצות מסביב לשעון.
וכמובן, לחברי הנהלת המוזיאון והפרויקט, שנתנו לי יד חופשית לעצב ולצייר וגב חזק לעבור בשלום את כל המהמורות שהיו בדרך.
תודה לכולכם מקרב ליבי.