שנים רבות חוויתי תסכול מסוים, ממראה הקיץ של גינותיי. אין זאת ההשוואה לחורף ולאביב מלאי הצבע, שכן גם לקיץ צמחים רבים ונפלאים. חשבתי שאולי זהו אלמנט ההפתעה של החורף-אביב, בהם שלל גאופיטים ועונתיים המספקים לנו ענין חדש מדי יום בגינה, לעומת המונוטוניות של גו"ף הקיץ (גומפרנה-וינקה-פורטולקה). אך זה לא היה זה. עם הזמן למדתי שהגינון בארץ, ובמיוחד באזוריה הנמוכים, הוא למעשה רק תשעה חודשים בשנה: לאחר סוכות- מכינים את הגינה היטב, ואז שולחים אותה, כמו אבן מרוגטקה, אל עבר הלחיצה הראשונה על שלט המזגן. ובתווך שלושה חודשי קיץ קשים, שגם כך בעלי הגינות יושבים במזגן או נסעו לחו"ל. מצאתי את עצמי כל קיץ- יד אחת אוחזת במטף כיבוי האש והשניה מטפלת בכנימות. כמו כבאי המאחה קרעים בבד הציור, מתוך תפילה לגשם. לא קל הוא הקיץ. גם לצמחים