גני רמת הנדיב

כנראה שאין דומים גני הברון, לגנים אחרים בארץ. כמו עולם קטן המתקיים בעולמנו שלנו, עם אותם האנשים ואותם הצמחים, אך עם שפה שונה.

ומה בדיוק עושה את ההבדל הזה? את זאת ננסה להבין דרך התמונות.

הביטו בצמחים- הרי ודאי הנכם מזהים אותם בקלות יחסית- רוזמרין, דורנטה, פיטוספורום, ברושים ודקלים. ומה עוד? עונתיים? אפילו הפשוטים שבהם, יש לציין. ואולי זהו סדר הצמחים? לפי גבהים? ואולי צבע עליהם? אך גם את זאת ראינו כבר. מהו הסוד של הגן הזה אם-כן.

אנסה לחלק את התשובה לשלושה חלקים:

א. תכנון פשוט עם מעוף נפלא

ב. הבנת המהות של כל צמח

ג. אחזקה ברמת גימור גבוהה (ותנסו למצוא עלה יבש על המדשאות)

​

וגם... יחס אישי. נדמה שיש בדי.אן.איי של הגן הזה, איזו הארת פנים מיוחדת. כזו שמשפיעה לא רק על האנשים שמאחוריו- אלו שמעניקים טיפול בחיוך לצמחים (אחרת איך תסבירו שהצמחים שם מחייכים?), אלא, משפיעה אף על האנשים שבחזית הגן. ומי אלה תשאלו? השומר בכניסה לחניון, השוער בכניסה לגן, ובמיוחד הפקחים המסתובבים בגן ומבקשים בנועם ובסבר פנים להיזהר מלדרוך על הצמחיה. אף מילדינו השובבים.

​

ואולי זה כך- כשמעצבים גן עם שורשים אנגליים, אפילו עטיפות הביסלי לא מרשרשות בעיניים.

​

​

מראות מן הגן

חילופי העונות

גן האיריסים

צמחים בגן

כתמי צבע עונתיים

גנים בוטניים בישראל